הרבה פעמים בשיחות בין חברים, בעבודה ובהזדמנויות חברתיות שונות, נזרק לאוויר הביטוי "ואהבת לרעך כמוך". בדרך כלל, הפתגם עולה כשרוצים להוכיח מישהו על מעשה מסויים, ומנסים לעשות זאת במילים קצרות וקולעות, ואולי גם בחצי חיוך. למה בחצי חיוך? כי איפשהו קיימת התחושה שהמשפט הזה הוא מראש בלתי אפשרי...
לפני כחודש רעדה האדמה בהאיטי. כמו כולם הרגשתי צער וכאב לצד תדהמה ופליאה, איך בשבריר שנייה נחרב עם שלם. האדמה בהאיטי רעדה, ואיתה רעדתי גם אני נוכח המראות. הצד החשוך של אסונות טבע, פיגועי טרור ואלימות מכל סוג שהוא, ברור לכולנו. קשה לחשוב שיש לאירועים כאלה איזשהו צד אחר מלבד חושך. ועם זאת, הם קורים. ולא מעט. והשאלה המתבקשת, בעיני, היא- האם יש סיכוי שאירועים כאלה עשויים גם להאיר בליבנו משהו?
אתמול חברה סיפרה לי, שהיא לא מסוגלת לשמוע חדשות, כי מאז שהיא ילדה ועד היום, אמא שלה מתעדכנת בכל שעה של היום בחדשות ובכל פעם שהיא מאזינה גם אם זה ברוב במקרים לאותה ידיעה היא נדהמת מחדש ונאנחת עד כמה העולם קשה ואכזר. הסיפור הזה גרם לי לחשוב עד כמה אנחנו זקוקים לדרמות ורצוי לדרמות מבחוץ, כי עם שלנו הרבה יותר קשה להתמודד >>
"כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן" לאחרונה, כנראה ברוח החג, המשפט הקטן הזה מהדהד לי באופן בלתי פוסק בראש ומרגש אותי בכל פעם מחדש. הוא נחבא בתוך שיר ילדים תמים לכאורה, כל כך פשוט ועם זאת מלא משמעות. בכל אחת ואחד מאיתנו ניצוץ שמאיר ומפיץ את הצבעים והאיכויות שלו...
מהות החיים,חברה לתועלת הציבור בע"מ שדרות שאול המלך 8, בית אמות משפט, תל-אביב, 64733 info@eol.co.il פקס. 03-6911180 03-7181300 www.eol.co.il