דף הבית Skip Navigation Links דף הבית > תרבות ואמנות > תיאטרון הידית
 

תיאטרון הידית

שרה גילאון
22/10/2009
אני זוכרת זיכרון חושים ברור ביותר של תחילת המופע "מחכים ל(ה)נס", כאילו ראיתיו שלשום. משהו בכניסה המלכותית הטקסית של כל אנסמבל "תיאטרון הידית" לרחבה, על רקע שיר ברזילאי מחמם את הלב, גרם לי להתרגש עד דמעות. עברו בי תחושות של שבט, קהילה, אמנות אמיתית, אמת, כנות, געגוע עמוק. הרגשתי שהגעתי הביתה. 
 
תיאטרון הידיתתיאטרון או נגריה? 
תיאטרון הידית, הינו מרכז לתיאטרון אלטרנטיבי להתפתחות אישית וקבוצתית. הוא משלב חקירה אישית וקולקטיבית כמצע ליצירה, תוך דגש על אחריות סביבתית, חיזוק קשרי קהילה ומרחב להתפתחות אישית לתלמידים וליוצרים. תיאטרון פועל בתוך נגריית עץ ותיקה, ומכאן שמו, וחלל העבודה נמצא באולם שהיה בעברו חדר האוכל של עובדי הנגרייה. הנגרייה עצמה משמשת כאזור משחק וכמוזיאון –חי במופעי התיאטרון.
 
לנגריה יש היסטוריה מפוארת מאוד. בעבר, יצרו בה מזכרות מעץ זית, בנושאים שקשורים ליהדות ולתרבות העברית. היום, המכונות ותשמישי הקדושה עומדים על מקומם ומשמשים חלק מהתפאורה בהצגות. התפישה שמנחה את השחקנים, ובראשם היוצרת והבימאית שירי ג'רנו, היא אקולוגית הוליסטית, על פיה השחקן הוא ישות שמחוברת גם לסביבה האורגנית שלו, ולא רק ישות עצמאית נבדלת המדברת את עצמה. "למשל בהצגה שלנו", מספרת שירי,  "עשינו סצנה בתוך הנגרייה עצמה, שהחוויה הייתה כמו להיכנס לתמונת רטרו. התפאורה הקיימת כבר אמרה כמעט הכול. אנחנו עובדים עם מה שיש. עם הקיים ומתוך כך מתגלות אפשרויות מופלאות ומשמעויות חדשות."
 
עוגת יום הולדת מצמיגים
אני זוכרת שכשראיתי את "מחכים ל(ה)נס" התפעלתי מהרעיון שהשחקנית הראשית יוצאת מתוך עוגת יום-הולדת הבנויה כולה מצמיגים... "אלה החומרים שהיו לנו במקום, אז עבדנו אתם" משתפים השחקנים, "כשאתה מביט מסביב אתה רואה בכל מקום שיש יצירה גדולה ממך, שאנחנו כלולים בה, והתפקיד של היוצר, לפעמים, זה להסב את המבט ותשומת הלב של הצופה לראות את זה. בהצגה האחרונה "לאן נעלמה השמחה"? יש קטע שהכלה עומדת על פיגום גבוה ושרה שיר קינה.כשרואים אותה אי אפשר שלא לראות את הירח-הוא חלק מהתמונה... 
בעידן הזה, העניין הוא לא רק איך אני משרת את האגו הפרטי שלי ומקבל יותר תשואות, והוקרה, אלא איך ההתפתחות שהאדם עובר, המסע שלו הגדילה מוגשים כמתנה לצופה להשראה, לעידוד לקבלה עצמית ולשלום פנימי."
 
מחכים ל(ה)נס צילום דייויד ג'נסןחוויית הצפייה היא כל כך עשירה. הארט המושקע בפרטי פרטים, תכנים מעומק הלב, אמנות ויזואלית, חושנית, כנה ונוגעת. לי אישית כשחקנית ותיקה, לא היה ברור איך מגיעים לתוצאה כזו? איך מביימים את זה?
"המרכז הוא רב תחומי", מספרת שירי, "התיאטרון הוא המדיום שדרכו נפגשים. אבל כשיש דיאלוג עם עוד יוצרים מאמנות פלסטית, מוזיקה, עיצוב מיצג, המפגש עם האמנויות השונות מוליד חוויה מאוד עשירה. כשאנו משתמשים באמן זה לא מפגש רגיל, שהבמאי מבקש מהתפאורן בוא תבנה לי תפאורה שמשרתת את המחזה, אלא יוצרים חלל דינמי. לכל אמן יש מקום להביא את עצמו באופן מלא. זה הופך להיות מפגש של עולמות, מקום של יצירה חיה."
 
בהצגה, או יותר נכון לומר, באירוע התיאטרלי האחרון שנעשה, הקהל נכנס לאולם אירועים והופך להיות חלק מהאולם.., בשלב מסוים הקהל מתיישב סביב שולחנות האירוע, שבמרכזם יושב השחקן ממש נטוע במרכז השולחן, כששוליו נראים כמו חצאית ומספר את סיפורו...
 
חווית הצפייה עבורי היתה מעבר לחוויה אמנותית רגשית וחושית. זו היתה חוויה רוחנית. חווייה שמעוררת את הגעגוע שקיים אצל כל אחד מאתנו לביטוי, לחופש, לאהבה ולאחדות. העובדה שהשחקנים הם גם מקצועיים וגם אנשים שבאים מעולמות אחרים, אנשים שחיים יחד בקהילה וכולם יחד עוברים תהליך התפתחותי אישי וקבוצתי, חיזקה בי את התחושה של הכוח שבקהילה, בשבט. עד כמה אנחנו תורמים ונתרמים כשאנחנו מביאים את עצמנו באותנטיות אל מול אחרים. עד כמה התיאטרון הוא סימבולי לתהליכים העמוקים שאנחנו עוברים ממילא בחיים, ואיזה כלי נפלא הוא יכול להיות להעצמה ולגדילה אישית.
1. ראיתי את ההצגה שלהם בעכו
  אמנון לאור 17/11/2009
2. תיאטרון אחר במיטבו
  נירית 16/11/2009
 לדף הקודם 1/7 לדף הבא
מהות החיים ובית פליציה בלומנטל בפסטיבל מוזיקה...
לאהוב את החיים דרך המוסיקה
יום שידורים מיוחד לסיכום יום מעשים טובים וחג...
פעילות הורים וילדים ליום מעשים טובים...