לפני כמה ימים התוודענו, בתי עדן ואני, ל'מהותי', מרכז המבקרים החדש של "מהות החיים".
המבנה יפהפה, וממוקם בבית גולדה, סמוך לבית האופרה הישראלי ומיועד בעיקר לקטנים, אך לאחר 50 דקות של סיור...הבנתי שגם לגדולים שבינינו...
"מהותי", כשמו הוא, הוא מקום המאפשר לנו להיזכר במהות שלנו, כלומר, במי שאנחנו באמת.
במקום ישנן כ-15 עמדות שונות בהן יכולים הילדה/מבוגר לשחק ולפעול באופן עצמאי, על פי הנחיות פשוטות ביותר, ולהשתעשע בחקר ובגילוי עצמי.
הסיור מתחיל מבאר צבעים הממוקמת ממש בכניסה למרכז, בה מתבקשים הילדים לבחור צבע שמבטא את מצב רוחם באותו רגע, ממשיך בעמדת מחשב, בה יכול המשחק להצטלם, לראות את תמונת פניו על המסך, ולהחליף תדמיות על פי מצב הרוח והחשק- רגע את הולנדית עם צמות ושניה לאחר מכן פיראט... את רואה את עצמך משתנה אל מול עינייך בקצב מסחרר ויכולה אף לבחור את הגרסא המועדפת שלך את עצמך, לשמור וממהותי ישלחו לך בהמשך את התמונה, היישר אל האי-מייל. ואם כבר בשאלות זהות ושינויים עסקינן, דרך יצירתית ומשעשעת לשאול את עצמי "מי אני, בעצם?" מאפשר "חדר המראות" שעונה לשאלה דרך עשרות השתקפויות שלך עצמך...
זה חלק מהעניין. במהותי לא נותנים תשובות מוחלטות, אלא פותחים דרך החווייה את האפשרות לשאול את עצמנו את השאלה...
הסיור ממשיך ואנחנו זוכות לפגוש גם את מאור, הגחל המואר והנוצץ מסדרת הטלוויזיה שהפיקו במהות החיים, בגודל טבעי! מה טבעי, פי כמה יותר. כן, לא רק עדן לא רצתה לעזוב, גם אני לא... כמעט שלא הסכמתי לצאת מחדר ההתבוננות, בו יושבים על כורסא נוחה ומסתובבת, מקשיבים באוזניות למוסיקה נעימה או לדמיון מודרך ומביטים על מסך ענק, העוטף את כל קירות החדר, כך שאתם ממש בתוך ים ושמש, ציפורים ודגים, רפויים ונינוחים...
בעמדת מחשב מסקרנת במיוחד, ניתן לקבל מסרים אישיים, באמצעות קלפים וירטואליים. מסך המגע שואל "מהו המסר שלי להיום? שיחקנו הרבה, כל אחת לחוד ולבסוף, החלטנו להתאחד. חיברנו אצבע לאצבע ונתנו לאצבעות להוביל, צמאות למסר אישי, עכשווי, "און ליין", על מערכת היחסים שלנו. הן עפו באוויר ודאו עד שלבסוף "נחתו" על הקלף המיוחל, מה שנסתיים בהנהוני ראש מסכימים ובחיבוקים משותפים, מודות למסר המקרב.
טכנולוגיה מתקדמת ביותר
.jpg)
העמדה שעדן לא יכלה לזוז ממנה והסכימה לחזור איתי הביתה רק לאחר הבטחה מפורשת לביקור נוסף, היתה מסך ענק עליו ניתן לצייר את כל אשר חשקה נפשך – באצבע. בוחרים צבע ודוגמא ומציירים. ניתן למחוק אם זה לא מסתדר ולשמור (save) אם זה מצליח. עבורי החידושים הטכנולוגיים האלה ממש מרגשים, ובעיקר כשהם מופנים ליצירת חווייה חינוכית-חיובית לילדים, ולא רק למשחקי מחשב אלימים... השפה הטכנולוגית המתקדמת הזו, היא היא שפתו של דור העתיד, ואם ישכיל לתעל אותה למימוש מהותו וייעודו עלי אדמות, הרי שהשמיים הם הגבול....
מה אני מנסה לומר?
לפעמים אנחנו רוצים לחזור אחורנית בזמן, אל מה שהיה פעם (או לפחות נדמה לנו) פשוט, טהור ונקי. קשה לנו להאמין שטכנולוגיה, הנתפסת בעינינו פעמים רבות כמזוהה עם כוח משחית, יכולה לקדם את העולם גם מבחינה ערכית-מוסרית. ב"מהותי" מבינים את תפקידה של הקידמה ודוהרים על גביה לעבר עתיד טוב יותר, בעזרתם של הילדים.
אני יכולה לסייר איתכם עמדה עמדה ובכך להרוס לכם את חווית הראשוניות כשתבקרו במרכז. לכן, אסיים ואומר ש"אמא, בואי תראי" היה המשפט אותו שמעתי 50 פעם בשניה מבתי עדן, שהציניות הנערית נשרה ממנה ברגע בו הניחה את רגלה על מפתן "מהותי" ולקח לה לא מעט זמן לחזור:-)
"איך זה שהתמוגגת כל כך?" שאלתי את עדן, והיא ענתה לי: "נורא נהניתי מאיך שהם חשבו והשקיעו במקום שמיועד בעיקר עבור ילדים. מזה שהם רוצים לעשות עולם טוב יותר ולגרום לילדים לחשוב אחרת. הם רצו לגרום לילדים לחשוב בצורה של קבלה. שכולנו נקבל את העולם כפי שהוא ונשמור עליו ונכבד אחד את השני" ועוד המשיכה עדן – "המקום הזה גרם לי לקבל את מה שיש לי. קבל אותי ואת איך שאני מתנהגת ולא לפחד אם אני לא שרה יפה, לא לפחד לשיר. ראיתי את הילדים שביקרו, ראיתי אותם מתחברים לעצמם, מרגישים חופשי, שרים, רוקדים, לא מפחדים, אז זה גרם לי לרצות גם לקבל את מי שעצמי. לא לפחד" וחוץ מזה, הוסיפה ואמרה בתי היקרה – "המקום הזה מרגיש כל כך חם ובטוח ואיך שהקירות צבועים והבאר שזה יותר מגע והמסך... זה גרם לכל החושים להשתגע ולהיפתח."
נראה לי שלא צריך להוסיף יותר דבר:-)