מה הקשר בין מספר הנשים בפרלמנט, מחאה נגד פרסומות סקסיסטיות או מאבק לשוויון הזדמנויות לבין שמירה על יערות הגשם? אקולוגיה ופמיניזם התלכדו לתנועה אחת אולי דווקא בגלל שנדמה ממבט ראשון שמדובר בשני תחומים נפרדים. כשהפמיניזם מתמקד במלחמה בפורנו וכשהאקולוגים עסוקים בעקומות מוזרות שמשקפות את ההתחממות הגלובלית, הרבה דברים נופלים בין הכיסאות. האקופמיניזם מחבר את ההתעלמות או הפגיעה בזכויותיהן של הנשים כקבוצת מיעוט בחברה עם הפגיעה בסביבה.
"סביבתנות הוליסטית", מושג שנרקח ברגע זה לצורך הכתבה, היא גישה שלא מפרידה בין סביבה לחברה. הדוגמה הטובה ביותר לכך היא מה שמכונה אסונות טבע. המונח "אסון טבע" שם את האחריות למוות ולהרס על הטבע ומעלים את העובדה שהמצב החברתי (תשתיות שלא מתאימות לגודל האוכלוסייה, הזנחה מצד הרשויות, עוני, קושי במעבר לאזורי מחייה חלופיים) הוא שהפך את תופעת הטבע לאסון. ניקח לדוגמה את הסופות שפקדו את הפיליפינים בספטמבר ובאוקטובר של 2009 וגרמו לאבדן חיים ולהרס בתים ורכוש. איכשהו הנפגעות העיקריות ממצבי אקלים קיצוניים כמו אלה הן כמעט תמיד השכבות החלשות. האנשים שחוו אסון הם כאלה שנאלצים לגור בצפיפות גבוהה באזורים מועדים להצפות, חיים בבתים רעועים ואין להם אמצעי מילוט, הצלה, וכמובן שגם לא ביטוח שיפצה על הפרנסה שאבדה. התוצאה היא שהאנשים, שממילא היו עניים, הפכו כעת לחסרי כל ובמקרים רבים גם לשכולים.
נשים, למרות שהן מהוות מחצית מאוכלוסיית העולם, נחשבות למיעוט, משום שהן אוכלוסייה מוחלשת. מוקדי הכוח בכלכלה ובפוליטיקה נתונים באופן מובהק בידי גברים, לרוב מערביים ולבנים. קחו לדוגמה את מספר הנשים בכנסת ישראל (21 מתוך 120) או את רשימת מקבלי השכר הגבוה ביותר במדינה, שיש בה אשכנזים ויש בה ספרדים אבל אין בה אישה אחת לרפואה. כאן, לדעתם של האקופמיניסטיות והאקופמיניסטים טמונה הבעיה. ד"ר לי קווינבי, חוקרת תיאוריות פמיניסטיות אמריקאית, מסבירה במאמרה "אקופמיניזם והפוליטיקה של ההתנגדות" שהמאבק נגד מוקדים ספציפיים של כוח לא רק מחליש את הצמתים המרכזיים ברשתות כוח, אלא גם מעצים את הפעילים הנאבקים. "הספרים [בנושא האקופמיניזם] מראים, לדוגמה, כיצד זיהומים ברחם ובחלב האם מובילים למאבק נגד פסולת מסוכנת," כותבת קווינבי. "כיצד פגיעות במערכת החיסון שלנו, שהופכות את הגוף שלנו לחשוף יותר לווירוסים שפעם יכולנו לעמוד בהם, מביאות לקריאת תיגר על תעשיות המזון הקפיטליסטיות ועל הרפואה המערבית; כיצד כריתת עצים בהודו הביאה נשים להיאבק נגד הרס תרבותן על ידי גורמים רב-לאומיים; כיצד המימון המנופח של הפנטגון למטרות צבאיות גורר פעילות פמיניסטית שמשלבת אנטי-מיליטריזם יחד עם דרישה שהמשאבים הללו יופנו מטכנולוגיות הרס למעונות יום, חינוך והגנה על הסביבה."
את המושג אקופמיניזם טבעה ב-1974 הסופרת הצרפתיה פרנסס ד'אובון כדי לבטא את כוחן של הנשים לשנות את הסביבה. מאז התפתחה תנועה שמתחלקת לשלוש אסכולות עיקריות המקבילות ל"זניה" השונים של הסביבתנות: אקופמיניזם ליברלי, רדיקלי וחברתי.
על פי האקופמיניזם הליברלי אפשר לשלוט בפגיעה בסביבה ולצמצם אותה בעזרתם של חוקים, כמו הטלת קנסות על מפעלים מזהמים או סבסוד אמצעים לצמצום נזק סביבתי. כמו תנועות אקו-ליברליות אחרות, גם כאן טוענים שהפיתוח הכלכלי המואץ והקפיטליזם, שמנצלים משאבים על מנת להשיג רווח שממנו ייהנו בעיקר השולטים במוקדי הכוח, הם שהטביעו אותנו בבוץ המזוהם של הפגיעה באיכות הסביבה. מה שמייחד את האקופמיניזם הליברלי הוא התפישה שאלמלא נשללו מהנשים אפשרויות קידום בתחומי הכלכלה, הפוליטיקה וההשכלה, הן היו יכולות לתפוס חלק מהעמדות שמאוישות בדרך כלל על ידי גברים ובכך לחוקק חוקים, לקבוע תקנות, לתרום לפיתוח מדעי ולתמורות כלכליות שיתרמו להגנה על הסביבה. היום רוב מי שקובע איך תיראה הסביבה שלנו הם גברים.
האקופמיניזם הרדיקלי, כחלק מהגישה האקו-רדיקלית, אומר שהאנושות שמה את עצמה במרכז, שכחה את הטבע וזנחה אותו, ואין דוגמה טובה יותר לכך מכריתת יערות לטובת ייצור מוצרי נייר חד פעמיים. השאיפה לצמיחה כלכלית, שעד כה נהנתה מקונצנזוס מקיר לקיר, צריכה לפנות מקום לסדר עדיפויות אחר. מי אמר, חוץ מבעלי ההאמרים אולי, שהזכות להחזיק בג'יפ חשובה מהזכות לנשום אוויר נקי? מי קבע שהזכות להרוויח כסף ממכירת ג'אנק פוד מבטלת את זכותם של ילדים להגנה מפני מזון מזיק ואת זכותן של הפרות לחיות, או לפחות לחיות בלי הורמונים ואנטיביוטיקה?
הטכנולוגיות המזהמות שפותחו בעיקר על ידי גברים פוגעות במקביל הן במערכת הרבייה הנשית והן בסביבה הטבעית. דוגמה עצובה היא תקלה במפעל כימיקלים בבעלות מערבית בעיר ההודית בהופל בשנות ה-80, שגרמה לדליפתם של חומרים מסוכנים ולפגיעה חמורה באוכלוסייה. מעבר למותם המיידי של 10,000 איש ועוד 15,000 בשנים הבאות, הנזקים מתגלמים בבעיות בריאותיות שונות, ביניהן שרידי כימיקלים רעילים בחלב האמהות. תאגיד קרבייד שהיה בעליו של המפעל לא לקח אחריות על הפגיעה באזרחים (שהם "בסך הכל" כמה הודים עניים משכונת פועלים). לפתרון יש ממד רוחני והוא תפישת התלות ההדדית המוכרת מהבודהיזם, כלומר – כולנו אברים של אותה ישות, משפיעים ומושפעים זה על זה וזה מזה. אם לא מתאים לכם בודהיזם, אתם יכולים להפנות את הראש מערבה אל התרבויות הילידיות של אמריקה, שאחד האלמנטים המשותפים להן הוא תפישת האלוהות של אמא אדמה.
האקופמיניזם החברתי מסכים עם טענותיו של חברו הרדיקלי, אך שם את הדגש על כך שהקפיטליזם הגברי (הלבן בדרך כלל), שולט, מנצל ופוגע בטבע ובנשים כקבוצת מיעוט חלשה. האקופמיניזם החברתי מתמקד בקידום נשים שסובלות מ"נחיתות כפולה" – נשים מחברות לא מערביות או לא לבנות, נשים עניות, נשים ממעמד הפועלים וכו'. שתי תנועות מוכרות במיוחד הן צ'יפקו (Chipko), מחבקות העצים מהודו ונשות "החגורה הירוקה" (Green Belt) מקניה שעל ידי הגנה על הצומח ונטיעת עצים שואפות לספק מקורות קיום לקהילותיהן המקומיות וכן להעלות את המודעות להגנה על הטבע ועל זכויותיהם של מיעוטים.