אני רוצה לספר לכם על בארי לונג, המורה הרוחני הראשון בו פגשתי, שמשנתו יונקת את עוצמתה מחיי היומיום. בדרך כלל מדברים מורים רוחניים על נושאים תיאורטיים ומופשטים, שגולת הכותרת שלהם היא מושג ההארה - אבל איך לעזאזל אצליח להיות מוארת כשאני צריכה לרוץ לעבודה, להספיק להכין ארוחת צהריים, להסיע את הקטנה לחוג, לקנות מתנות ליום הולדת, לקלח, להרדים... איך??!!!!
נראה שללונג, אוסטרלי, (1926-2003) שהיה נשוי (3 פעמים), גידל והשקיע בחינוך ילדים (הביולוגיים, כמו גם אלו של נשותיו השונות) וכתב שניים עשר ספרים על כל נושא שהוא – יש לא מעט תשובות.
ראשית, הרשו לי להציג בפניכם מושגי מפתח בשפתו הייחודית והם:
אדמה (earth) ו-עולם (world) .
כולנו באנו מן האדמה. הוא אומר. היא היתה כאן לפנינו, תהיה כאן אחרינו, בלתי תלויה בנו לחלוטין. כשהגיע האדם לאדמה - החל להשליך עליה את עולמו. לכל אחד מאיתנו יש סיפור, חזון, רצונות אינסופיים, כולל לשינוי הקיים (האדמה). כל הרצונות/חלומות/מחשבות של כל בני האדם גם יחד מושלכים על האדמה ויוצרים את העולם כפי שהוא, מעין "מבנה על" מלאכותי לו אנו סוגדים ואותו אנו מטפחים ללא הרף. מתאר זאת בארי לונג :
"האדמה חופשייה מבעיות.
האדמה יפה, שמחה, קוסמית, נצחית.
העולם הוא מבנה-על אומלל שהאדם כפה על האדמה.
העולם מורכב מבעיותיו."
(מתוך "רק הפחד מת", בתרגומו היפהפה של ניצן מיכאלי).
איך נדע להבחין מתי אנחנו באדמה ומתי נשאבנו לעולם?
"כאשר אתה רואה וחש יופי בחייך, אתה מבחין באדמה, בחיים שבך.
כאשר אתה רואה בעיות וחש חוסר בחייך, אתה למעשה מתבונן בעולם".
כיצד זה מתקשר לחינוך ילדים?
כשאנחנו חושבים, מתכננים, מפנטזים, מרגישים (רגש בא תמיד כתגובה למחשבה) - הרינו בעולם. כשאנחנו ערים לתחושות גופנו, אנחנו באדמה. המתנה הגדולה ביותר שאתם יכולים להעניק לילדיכם, אומר לונג – היא ללמד אותם להישאר בתוך גופם וכך, לקיים קשר רציף ותמידי עם האדמה ועם החיים המפכים בתוכם.
כולנו ערים לשעות האינסופיות, שמבלים ילדינו מול מסכי הטלוויזיה והמחשב, שלא לדבר על צורת הלימוד הנהוגה במרבית בתי הספר, המבוססת בעיקר על מחשבה ופחות על התנסות חושית. התמזל מזלי ואני מתגוררת בבית קרקע ולו חצר. בתי מלטפת חיות מדי יום. אבל במציאות הרחבה יותר, ישנם ילדים שמכירים פרות רק מסרטי קומיקס, ולעכבר היחיד בו פגשו קוראים ג'רי. לא לחינם כבשה בזמנו את העולם תעשיית הטמג'וצי המלאכותית.
הורים, מבקש בארי לונג, הכינו את ילדיכם לעולם. למדו אותם לראות את העולם כפי שהוא, ללא מסכים וללא אשליות ויחד עם זאת, הדריכו אותם כיצד להישאר בתוך גופם וכך ידעו להבחין בין מעשה ידי אדם לבין האמת. למדו אותם ליטול חלק בעולם, להעניק מעצמם ולתרום לו – אך מבלי להיצמד לתוצאות ומבלי להישאב לגחמותיו. גופם יעניק להם את קנה המידה הנכון לחיים של אמת, אהבה ויופי והם ידעו להבחין בין עיקר לטפל.
כיצד עושים זאת?
אשתף אתכם במספר דוגמאות, אולי תרצו לתרגל זאת ואם כך תעשו, אשמח לשמוע על התנסויותכם.
לשם כך, עלי לדבר על אהבה....
המהות שלנו היא – אהבה.
מה זה באמת אומר? חשבתם על כך אי פעם לעומק?
העולם יכול להתנהל כפי שהוא, מדריך לונג את ילדיו, אבל אצלנו בבית חיים אחרת. אבא ואמא בוחרים לחיות באמת, צדק ואהבה. והאמת היא שאנחנו אהבה. והאמת היא שאין סיבה שנהיה 'לא שמחים' ולו אף לרגע קט. והאמת היא, שאל הבית שלנו לא תכנס חוסר שמחה ושעלינו ביחד, הורים וילדים, לשחרר את עצמנו מהתמכרות לריגושים, הפושה בחברה ולזכור כל הזמן את האהבה, שהיתה בנו לפני שנולדנו לתוך גוף ושתישאר בנו גם לאחר מות גופנו.
כן, על הדברים הללו מבקש בארי לונג מהורים לדבר עם ילדיהם ללא הרף. אהבה, חיים, מוות, יופי, אמת – אלו הדברים היחידים עליהם יש בעצם לדבר, כשמבלי משים, כבר הצגתי בפניכם את מושג ה"צדק", האומר ש – חוק אחד להורים ולילדים, אינני יכולה לדרוש מהם את מה שאני לא דורשת מעצמי. אם אני מבקשת שהם לא יכנסו לדרמות של בכי, כעס וכו', בראש ובראשונה, אל לי לאפשר זאת לעצמי.
אבל... היינו באהבה...
כיצד נלמד את ילדינו שאנחנו אהבה? וכיצד נעשה זאת באמצעות הגוף על מנת להשאיר אותם באדמה?התרגיל הוא כזה. מניסיון אישי עם בתי, שווה, שווה לנסות.
שבו עם ילדיכם בחצר, על שפת הים, בחורשה. בקשו מהם להביט בעצים, בעננים, להקשיב לציפורים המצייצות.
שאלו - האם אתם מתפעמים מן היופי? או יותר בישראלית – יפה לכם כאן?
ואם התשובה חיובית –
שאלו: היכן אתם חשים את תחושת היופי בגופכם?
ככל שהילדים שרויים בתוך גופם, כך הם מצביעים על חלקו התחתון של הגוף, בדרך כלל, הבטן. ככל שהם יותר "בראש", הם מצביעים על הלב והראש. לא כדאי להתאכזב או לשפוט, רק לחזור על התרגול ככל שניתן.
שאלו: אתה אוהב את אבא? אמא?
התשובה בדרך כלל: כן.
היכן אתה חש את האהבה הזו בגוף?
ואז, לאחר תרגול מתמשך וידיעה חושית שהופנמה, אתם יכולים להרחיב את היריעה - כשאמא לא כאן לידך, אתה עדיין יכול לחוש באהבה שלך לאמא ושל אמא אליך, נכון? האהבה בגופך לעולם איננה נעלמת. היא לא תלויה באם אני נמצאת לידך או לא. נכון? (מומלץ לסיים את המשפטים בשאלה, להניח לילד לאשר או לא ולדעת היכן הוא "נמצא" לגבי הנושא).
כך ניתן ללמד ילדים שלא להיצמד לעולם (למשל, דמויות פיזיות), וכך מתחיל הלימוד על אחד הנושאים הרוחניים החשובים ביותר – שאהבה לעולם איננה אישית וודאי שאיננה נצמדת, אלא מצב של הוויה. שלא תסיקו מתוך כתיבתי שאמירה זו קוראת לביטול מוסד המשפחה, להוללות ולמין חופשי. בארי לונג הוא הראשון שמדבר על מערכת זוגית מחיבת בין גבר לאשה, אבל באותה נשימה ממש, הוא מלמד, בתוך אותה מסגרת - האהבה, שהיא היא מי שאנחנו, לעולם איננה דורשת ותובעת וכלל איננה אישית.
ראו איזו דרך פשוטה ומעשית ללמד מושגים רוחניים מופשטים.
האם אתם יכולים לחשוב על דוגמאות משלכם? האם אתם מעוניינים לשתף בחוויותכם?
ונניח שתשאל בתך – אמא, כיצד באים תינוקות לעולם?
הרשו לי לסיים את המאמר בדרך היפהפייה, בעיניי, בה עונה בארי לונג על השאלה, בתרגום חופשי שלי.
קחי את ילדתך אל הטבע. למדי אותה דרך הגוף, כי אם לא תדע להישאר בתוך גופה, לא תדע בבגרותה כיצד לעשות אהבה ותישאב לעולם המכור לסקס על שלל גרורותיו. הראי לה פרח ודבורה וספרי – הדבורה היא כמו פין של גבר. היא נושאת בתוכה גרגרי אבקה אותם תכניס אל תוך הפרח, על מנת שיוצרו פרחים חדשים. רואה כיצד עליה לחדור עמוק אל תוך הפרח? צלקת הפרח היא כמו הפות שלך ושלי. לפרח יש מקום עמוק וסודי בתוכו, בדיוק כמו לאשה. הדבורה נכנסת אל המקום הזה ומשאירה את האבקה בתוכו.
ככל שתרבו להשתמש בדוגמאות מן הטבע, מסביר לונג - כך יפנימו הילדים את הידיעה שמין זה משהו טבעי ולא יפתחו לגביו רגשות אשמה ובושה. כשיבשל הרגע, מוסיף לונג - תוכלו להתחיל ללמד אותם על כך שביחסים מיניים בין גבר לאשה, נחוצה נוכחותה של אהבה.
בגלל שהפרח נהנה לקבל את גרגרי האבקה מן הדבורה - הוא מעניק לדבורה מניחוחו ומן הצוף הנפלא שלו וכך בדיוק קורה במעשה האהבה בין גבר לאשה.
4 דברים בלבד דרושים על מנת להיות מאושר, אומר לונג. אדמה. שמיים. את/ה ואני.
מקסים, לא?:)
עוד על בארי לונג ב–
http://www.barrylong.org/
ספרים שתורגמו לעברית, כולם בהוצאת מדף –
"מדיטציה קורס בסיסי"
"רק הפחד מת"
"מעשה האהבה – אהבה מינית, הדרך האלוהית"
לפורום הורים וילדים בלמידה משותפת