בכל פעם שנדמה לנו שאנו מופרדים מהעולם, עצמאים לדרכנו ולגורלנו ושהעולם קבוע ובלתי משתנה, אנחנו מופתעים. לכן לא מפתיע שגם המשבר הכלכלי שפוקד אותנו "תפס" אותנו מופתעים. לא שיש פה משהו חדש, המשבר מתנהג כמו משברים קודמים לפניו, אבל תמיד כשטוב לנו נדמה לנו שזה יישאר כך לנצח.
מנקודת מבט רציונאלית המשבר מתנהג לפי חוקי הטבע. אנחנו לא באמת מופרדים מהעולם. אנחנו חיים במערכת אקולוגית סגורה כמו בתוך אקווריום, תלויים ומשפיעים אחד על השני הרבה יותר מכפי שנדמה לנו. רומא הקדומה נפלה כשהתחילה לצרוך יותר מכפי שייצרה ויותר מכפי צרכיה האמיתיים. כדי למלא את הצרכים המדומים שנוצרו, היא כבשה עוד ועוד ממלכות וניצלה את תכולתן עד אשר קרסו. גם היום החברה המערבית צורכת יותר מכפי צרכיה האמיתיים ומצויה במצב של חוסר סיפוק מתמיד.
כמו דרקון שלעולם אינו שבע מהבתולות המוקדשות לו לקורבן, כך החברה המערבית תמיד תבקש לעצמה עוד "קורבנות" – מותגים יוקרתיים ומוצרי מותרות שונים מחד ועניים ורעבים מאידך.. גם תהליך זה לא מתרחש מעצמו, הוא ניזון מהיצרנים הגדולים, המערכת הפיננסית, חברות הפרסום והפרסומות המסבירות לנו השכם והערב שאנחנו לא שלמים, שאנו זקוקים לשינוי, לשיפור, שחסר לנו תמיד עוד דבר מה בחיים. את המחסור הזה, כך מבהירה הפרסומת, תוכל למלא רק החולצה החדשה או הקרם החדשני ודומיהם.
כך אנו מוצאים את עצמנו כשמזמן שכחנו מה זה לאכול כשרעבים, לשתות כשצמאים וללבוש בגדים כדי לא להיות עירומים.
מתוך כך מתרבות תופעות כמו השמנת יתר, ארונות המלאים במאות זוגות נעליים, מכוניות פרטיות המזהמות ומכלות חומרי גלם שהולכים ונעשים נדירים יותר ויותר וכן הלאה.
ביחד עם ההתבוננות הזו שאנו עושים כרגע בהתנהגות של החברה, ראוי שנבחן כל אחד את עצמו, את התנהגותו ואת האקולוגיה של הצריכה/ ייצור שכל אחד מאיתנו לוקח מהעולם ומעניק לו.
קירות בתינו המגינים מנתקים אותנו מהטבע, מהחברה העולמית ולעיתים אפילו מהחברה הקרובה אלינו. תמונת עולמנו היא תוצר של תקשורת ההמונים. ב"מציאות" כזו, קשה לנו לחוש בתלות ההדדית שיש בין כל חלקי הפאזל שמרכיב את הקיום ואת העולם שבו אנו חיים. אנחנו מקבלים את האוכל שלנו באריזות פלסטיק וילדינו כבר אינם מכירים את השרשרת הארוכה, האנושית והביולוגית שהביאה את הפרי אל ביתנו.
החקלאי שמעבד את האדמה, העץ שמצמיח את הפרי והמים שמשקים את העץ. בעצם בכל פעם שאנחנו עושים פיפי הוא מתאדה להיות ענן, משקה את העץ וחוזר אלינו לצלחת בתור פרי. זה קסמו של העולם.
כשאנחנו יוצרים נתק בשרשרת הזאת או הפרדה בין חלקיה או חוסר איזון באקווריום שלנו, נוצר חוסר איזון בכל המערכת. המשאבים העומדים לרשותנו מוגבלים בכמותם ובזמינותם וכשצד אחד צורך יותר, צד שני מוצא עצמו חסר, לרוב הצד החלש.
רק שלא נתבלבל: באחדות אין הכוונה ל"לכידות חברתית" או "אחדות השורות" שבמקרים רבים ממשיכות לייצר הפרדה בין קבוצות שונות באוכלוסיה.
הכוונה היא לאחדות אמיתית פנימית וחיצונית שמחברת בין כל מולקולה שלנו לכל המולקולות בעולם ללא הפרדה של דת, גזע ומין. שאיפה מחוברת לנשיפה.
כל זה מזמן לנו את ההזדמנות שבתוך המשבר הנוכחי. ולא, לא ההזדמנות לקנות שוב מניות בזול. משבר הוא זמן טוב להתבוננות במקום האמיתי בו נמצא כל אחד מאיתנו בעולם, ולבדיקת מערך החיבור בינינו לבין העולם והאיזון שבין צריכה וייצור, קבלה ונתינה.