כאשר מנסים לקבוע את גילה של הפסיכולוגיה מקובל לציין את שנת 1879 כתאריך לידתה. באותה שנה ייסד החוקר ויליהלם וונדט בעיר לייפציג שבגרמניה את המעבדה הראשונה בהיסטוריה שנועדה למחקרים פסיכולוגיים. כעשרים שנה אחר כך קם פרויד, הצביע על הילדות כמעצבת את האישיות ולמעשה את ההתנהגות האנושית, ובכך התניע בתודעה האנושית, לפחות זו המערבית, תהליך של שינוי התפיסה העצמית וההגדרה העצמית של האדם – מתפיסה שעיקרה הזהות החברתית, המקצועית או המעמדית, לתפיסה פסיכולוגית. 
רק כמאה שנים חלפו מאז פרויד, והפסיכולוגיה כבשה את בני האנוש באופן מהיר ומרשים. ה"אני" של מרבית תושבי המערב כיום הוא למעשה סיפור האני הפסיכולוגי. זהו אינו עוד סיפור ההתפתחות המקצועית, סיפור המסורת המשפחתית או השבטית, אלא אוסף הזכרונות, ההתנסויות, היחסים והטראומות שחווה האדם בעבר, אלה שהוא חווה בהווה, והקווים שהוא מצייר בין אלה לאלה.
כאשר מביטים בהיסטוריה הקצרה כל כך של הפסיכולוגיה מוזר לגלות שלאורך התפתחותה היא פעלה ללא כל התייחסות לאחותה הבכירה והותיקה בהרבה – הפסיכולוגיה של המזרח. הבודהה, שחי לפני כאלפיים וחמש מאות שנה, והציב תיאוריה וגם פרקטיקה שמטרתן תיאור וחקירת התודעה האנושית, וגם ההתנהגות האנושית, זכה להתעלמותה של הפסיכולוגיה, שבחרה להתפתח בערוץ מקביל. כיום, לאחר שהפסיכולוגיה עשתה צעד או חצי צעד לכיוון הבנת הפסיכולוגיה של המזרח, והמדיטציה שולבה על ידי מטפלים ומורים שונים בתוך תהליכים של תרפיה פסיכולוגית, הגיע אולי הזמן לברר איך כדאי לנהוג בשתי אלה.
מהי המטרה?
ההבדל היסודי ביותר בין הפסיכולוגיה המערבית למזרחית הוא במטרות שהן מציבות. באופק אליו הן משקיפות. הפסיכולוגיה המערבית הצעירה מציעה כלים שונים ותובנות שונות שמטרת כולם, לכל היותר, שיפור חייו של האדם והקלה על סבלו. הפסיכולוגיה המזרחית בת אלפי השנים מציעה את המדיטציה, ושואפת אל מטרה מהפכנית – שינוי מוחלט של תודעת האדם אל מצב של חיים ללא סבל פסיכולוגי כלל.
בימינו משתמשים אנשים רבים במדיטציה כאמצעי לתרפיה, כלומר משתמשים בה ושואפים אל המטרה של הפסיכולוגיה המערבית – שיפור ההרגשה, הבנה טובה יותר, הקלה על הסבל. רבים אחרים עושים את ההיפך – הם מחפשים אחר המטרה המהפכנית של המדיטציה, אחר ההתעוררות, אך מנסים לעשות זאת בעזרת הכלים של הפסיכולוגיה המערבית – ניתוח התהליכים הרגשיים והקוגניטיביים, הבנתם או טיפול בהם.
אלה וגם אלה, המוזגים את שני סוגי הקוקטייל הניו אייג'י, מחמיצים. הם מחמיצים לא רק את ההבטחה המהפכנית של המדיטציה – התעוררות אל סופו של הסבל – אלא אף את האפשרות ללכת בדרך אל ההגשמה העתידית של הבטחה זו. מדוע? מפני ששני סוגי המשקאות לא באמת יכולים להתערבב.
מחזקים את האשליה
המדיטציה, בהציבה מטרה מהפכנית, נועזת וחצופה, מצביעה על המיינד (מכלול המחשבות והתפיסות) כיוצר אשליה. בהסתמך על עדות אישית של אנשים רבים שהגיעו אל המטרה, שחלקם חיים ביננו כיום, היא מציעה דרך להתעוררות מהאשליה ולסוף הסבל שאשליה זו יוצרת. אלה שמשתמשים במדיטציה כאמצעי לשיפור הרגשתם, חייהם, תפיסתם העצמית, למעשה מחזקים את אותה אשליה שאותה נועדה המדיטציה לפוגג. הם לוקחים את היהלום, ומבלי לראות את ערכו הם משתמשים בו כמעצור לדלת, כאילו היה סתם אבן. האחרים, אלה שמחפשים את מטרת המדיטציה, ההארה, אך מנסים לעשות זאת בעזרת עיסוק בפסיכולוגיה של עצמם, עושים את ההיפך – הם מלקטים אבנים מן הארץ, ומקווים שאם יערמו ערימת חצץ גדולה מספיק, היא תהפוך יום אחד ליהלום הנכסף.
לא לערבב, לסדר.
אין ספק שלכל אחת מהמתנות, המדיטציה והפסיכולוגיה, יש ערך ופוטנציאל עבור בני האדם. אך במקום לערבב ביניהן ולהחמיץ את שתיהן, אפשר להשתמש בהן לפי הסדר ההגיוני: קודם זו עם המטרה המוגבלת, ואחר כך זו עם המטרה המהפכנית. קודם הפסיכולוגיה, שנועדה להבנת חיי האשליה, ניתוחם, שיפורם, ואחר כך המדיטציה שנועדה לחסל חיים אלה ולאפשר לאדם להיוולד אל חיים חדשים לגמרי. אכן, כדי לעשות זאת צריך האדם להאמין, כבר בתחילת הדרך, שהבטחתה של המדיטציה להתעוררות היא אמיתית, וגם ניתנת להשגה.
ואולי לא להאמין, אלא פשוט לדעת. יש אפשרות, דרך הקשבה למורים רוחניים שהתעוררו או קריאת כתבים שלהם, למין ידיעה-שלנוכח-חוסר-הידיעה כי ההתעוררות אפשרית, וכי מדובר בדברי אמת. בסוד שעדיין לא נתגלה אך הוא קיים.
מנקודת ההתחלה של המסע, גם אם זיהינו למזלנו את דבר קיומם של הסוד וההבטחה, עדיין חשים רבים מאיתנו חלשים מכדי ללכת בדרך, שנראית קשה וארוכה, ואף להגיע אל סופה. הבעיות כה רבות, המחשבות כה תזזיתיות, הפחדים משתקים והערפל כבד. כדי לפוגג את הערפל, לעמוד על שתי הרגליים, להתבהר ולהתחזק, ניתן להשתמש במתנותיה של הפסיכולוגיה המערבית.
את המבט הראשוני, המפחיד, על המיינד המטורף השוכן בראשנו, על העבר הטראומטי שהוכחש או הודחק, ועל מחשבותינו הרעות אודות עצמנו והעולם, ניתן לעשות בעזרת מטפל או מנחה, על כורסת הפסיכולוג או על מזרן הסדנאות. אך משהושגה בהירות מספקת, ונצבר הכוח הנדרש, יכול המחפש האותנטי לעשות את הצעד האמיץ - לקוד קידת תודה לפסיכולוגיה המערבית, לארוז ולסגור ברוכסן את התרמיל הכבד של תובנות פסיכולוגיות והישגים טיפוליים, ולצאת אל הדרך המרגשת באמת, דרך המדיטציה, ואל מטרתה הבלתי מתפשרת.