רציתי שהלידה הזו תהיה שונה.
גילוי נאות: הלידות שלי הן מראש שונות. אז מה אני עושה מזה כזה עניין? אני יולדת בבית, בסביבה התומכת שלי, עם המיילדת שלי, בעלי ולפעמים עוד חברה. מראש אני בוחרת שלא יהיו התערבויות בלידה ושאוכל לחוות את החוויה במלוא עוצמתה. כך היה בפעמיים הקודמות וכך גם אמור להיות הפעם.
ובכל זאת אני רוצה אחרת.
אולי כי זו כבר לידה שלישית ויש לי בטחון מלא ביכולתו של הגוף שלי ללדת. אין לי פחדים במקום הזה. אולי כי אני מבינה שתמיד, בכל חוויה והתנסות, אפשר לרדת יותר לעומק, לחוות בעוצמה גדולה עוד יותר. אולי כי אני יודעת באיזו ידיעה פנימית שאני רוצה להיות עוד פחות בקשר עם "העולם החיצוני" בעת הלידה, מאשר איך שהייתי בלידות הקודמות. אולי כי בלידה הראשונה הרגשתי מחוברת יותר מאשר בלידה השנייה ואני מחפשת לחוש שוב את החווייה הלא מזוקקת ההיא.
זה לא שעשיתי דברים שונים במהלך ההריון הזה. המשכתי לחיות את חיי, שהפכו יותר ויותר אינטנסיביים עם שני ילדים, עבודות לג'נגל ביניהן וכל שאר ענייני היומיום ה"רגילים". דבר אחד ברור לי שעשיתי נכון והוא לקרוא את "לידה פעילה" של ג'נט באלאסקאס. באלאסקאס- מדריכת הכנה ללידה אנגליה, ותיקה ומוכרת ברחבי העולם- מתארת בספרה את חווית הלידה הטבעית, הפעילה, ולצד הנחיות מעשיות ותרגילים ספציפיים היא מביאה גם מחקרים עדכניים מתחום הלידה הטבעית. לא ברור לי איך הגעתי רק עכשיו לקרוא את הספר הזה. הוא, הרי, ממש לא חדש ואת מרבית מה שכתוב בו ידעתי ממילא ובכל זאת, הדבר העיקרי שלקחתי אתי הוא את נושא התנוחות בלידה. כל כך טריויאלי ועם זאת משהו שלא נתתי עליו את הדעת בלידות הקודמות.
תנוחות הלידה
בלידה הראשונה, הגוף שלי בחר להגיע למצב של כריעה וכך ילדתי, כשאני נתמכת על ידי בעלי. מיותר לציין ששנינו יצאנו מהלידה עם שרירים מאד תפוסים ואני גם עם קרע קטן וערמומי. בלידה השנייה פשוט נכנסתי מראש למצב הכריעה. כמו "ננעלתי" עליו ופסלתי כל אפשרות לתנוחה אחרת- איזה פספוס! שוב, שרירים וגוף כואבים מאד וגם קריעה רצינית יותר.
הפעם לא הייתי מוכנה לכך. הפנמתי את הרעיון שיש עוד תנוחות ללדת בהן והתנוחה על שש מאד מצאה חן בעיניי ונראתה לי הגיונית.
במהלך ההריון הבאתי עצמי למצב זה פעמים רבות: כשסדרתי את הצעצועים הפזורים על השטיח, כשהייתי צריכה להגיע למשהו רחוק, תוך כדי משחק עם הילדים ועוד. כך שבלידה עצמה כבר הכרתי היטב את האפשרות הזו והגוף נכנס אליה בצורה טבעית וקלילה.
נשענתי מקדימה על פופים- לא עוד מעמסה על בעלי, שהיה פנוי לעזור במה שהיה בו צורך.
איכשהו בתנוחה על שש הלידה התקדמה ממש מהר, עד שפתאום חשתי בצורך לדחוף. זה מאד הפתיע אותי כי הייתי מוכנה ל"עבודה קשה" לעוד זמן מה. הרעיון הזה של לידה= עבודה קשה כנראה מוטמע בנו היטב ויושב על כל כך הרבה מיתוסים ומראות מסרטים וספרים... והאמת...זה ממש לא חייב להיות ככה. אפשר להעביר לידה עם תחושת חיבור נכונה לגוף ואפילו לנוח באמת בין ציר לציר, אם התנוחה נוחה מספיק. אני מודה שהניגוד הזה בין כאב מטורף של צירים ותנועה תוך כדי כך, לבין מנוחה מוחלטת בין הצירים ללא אף כאב הוא משהו שממש קשה לתפוס. כאילו בתודעה שלנו אמור להיות כאב בלתי פוסק לאורך הלידה, שמתגבר ונעלם רק כשפרי בטננו מונח סופסוף בידינו.
חוויתי את הניגוד הזה ואפילו העזתי ביני לביני ללכת שלב אחד הלאה.
בשני הצירים האחרונים הצלחתי להרפות לחלוטין את גופי. לא עוד כניסה ל"עבודה" בציר לחץ- לחיצות, הוצאת קולות, נשימות אלא הרפייה מוחלטת של הגוף ותחושה עמוקה של מה שקורה בפנים. כי הגוף, הרי, יודע את העבודה...
זו הייתה חווייה טריפית לחלוטין, בה הרגשתי איך הגוף מוציא החוצה את העובר/ית (אז עוד לא ידעתי מה יש לי). פשוט כך. מין תנועה כזו של החלקה איטית מבפנים החוצה מבלי שאני עושה דבר! בתחושה שלי זה לקח זמן מאד ארוך, אם כי ברור לי שבפועל זה נמשך 2-3 דקות בלבד.
מהרגע ש"עליתי" על התחושה הזו הייתי כל כך שבויה בה, שגם אם הייתי רוצה לא הייתי יכולה לעשות דבר. זה פשוט קרה מעצמו ואני הוזמנתי להשתתף בחווייה המיוחדת הזו, בנס הלידה הכל כך טבעית הזו. הגוף שלי באמת יודע ללדת בכוחות עצמו (אם לרגע היה לי ספק)!
ד"ר מישל אודן- הרופא המיילד הצרפתי המפורסם- מדבר על "רפלקס פליטת העובר"- אליו הוא מתייחס כמו אל עיטוש, תנועה טבעית של העובר בגוף, מבפנים החוצה. הוא מדבר על פרץ של שחרור הורמון האוקסיטוצין המאפשר את הרפלקס הזה, מה שיכול לקרות רק כשלא מפריעים ליולדת והיא יכולה להיות בתוך העולם הפנימי שלה בעת הלידה.
זה בדיוק מה שחוויתי! מדהים לגלות שככה אמורה להתנהל לידה, זו החוויה שנשים חוות ויכולות לחוות!
אני יודעת שבשבילי התנוחה הזו אפשרה את הנינוחות בלידה ושבזכותה יכולתי גם להרגיש פיזית מצויין מייד אחרי הלידה, ללא שרירים תפוסים וגוף דואב ועם קרע קטנטן שהתאחה במהרה. וכמובן שהיא אפשרה לי ללדת את איילה בצורה הכי חלקה שיכולתי לבקש!
מאחלת לכל הנשים נסים בלידות, פוסט פארטום קל ושפע חלב!