למה להוליד ילדים?
ישנם זוגות שהשאלה הזו איננה מטרידה אותם כלל. כחלק מזרימת החיים הם מותנים להתחתן ולהוליד ילדים שיתחתנו גם הם ויולידו ילדים וחוזר חלילה. אם מכוחה של מצוות הדת "פרו ורבו" ואם מכוחה של הנורמה הנהוגה בחברה בה הם גדלו – הם מותנים מראש להוליד ילדים, ואם הדבר לא מצליח להם, מסיבות כלשהן – הם מרגישים שמשהו עמוק פגום באופן בו מתנהלים חייהם. הם מרגישים "לא נורמאליים", "פגומים" או שונים מהסביבה, והדבר מעורר בהם רגשות קשים.
אבל כל מי שאיננו פועל מתוך הרגל ונורמה חברתית – כל זוג שמנהל את חייו מתוך בחירה ומתוך מודעות עצמית מוצא את עצמו שואל את השאלה – האם נכון להביא ילדים לעולם? ואם כן – אז כמה ולמה?
כמי שבעצמו מתמודד עם בעיות פוריות שונות כבר שנים רבות, כמי שהורות איננה נתפסת אצלו כמשהו אוטומטי אלא כבחירה מודעת, כמי שאימץ שתי בנות, הוליד בן ביולוגי על ידי שימוש בהפריה חוץ-גופית ומקווה כיום לזכות ולהביא נשמה נוספת לגוף בריא בעולם הזה – אני רוצה לגעת במספר כתבות בנושאים שונים הקשורים לפריון, הריון, לידה והורות – מתוך הזוית שבה אני לומד את העולם – הנעזרת רבות בחכמת זקני השבט שלנו – חז"ל והמקובלים.
אז האם נכון להביא ילדים לעולם?
כדור הארץ מאוכלס כיום הרבה יותר מידי. אם קצב גידול האוכלוסין ימשיך בצורה שכזו, אומרים המומחים, נגיע בקרוב למצב של התפוצצות אוכלוסין, מחסור במים, באנרגיה ובמזון ולניצול של כל השטחים הפתוחים על פני הפלנטה בה אנו חיים. גם במדינת ישראל עצמה, מראים התחשיבים, כי אם לא יערך שינוי משמעותי בניהול משק המים והפקת התוצרת החקלאית הרי שתוך כשלוש עשרה שנה תתרבה האוכלוסיה מעבר למה שמשאבי הקרקע מסוגלים להכיל. (מידע על הנושא ניתן לקרוא בפרוייקט ויקיפדיה בערך "התפוצצות אוכלוסין" או "כושר נשיאה" )
לכן, כל מי שהינו בעל "תודעה ירוקה" ומודע לקצב הצריכה המואץ של האנושות הגדלה והולכת חייב בסופו של דבר לשאול את עצמו באמת האם נכון להוליד עוד ילדים כיום, או שנכון להמנע מכך, או לפחות לא להפוך למשפחה מרובת ילדים שמעלה את קצב גידול האוכלוסייה באופן מואץ?
למרות שהדחף לפרות ולרבות הינו דחף פנימי ביולוגי שקשה לפעמים לרסנו, השאלה של האם נכון כיום להוסיף עוד בני אדם לעולם שממילא איננו עומד בעומס האקולוגי היא שאלה טובה שראוי לא להתעלם ממנה, וזאת מעבר לחשבונות האישיים הקשורים לעובדה שברגע שבחרת להביא ילדים לעולם חייך משתנים כליל. הבחירה להביא ילד לעולם היא בחירה להיות הורה. והורות היא מטלה גדולה, שבצד הנחת שלפעמים יש בה היא חופנת בחובה גם הרבה "צער גידול בנים" ובנות...
להביא רפואה לעולם
האופן שאני בחרתי להתמודד עם הנושא הוא להתחייב פנימית שהילד או הילדה אותם נזכה בעזרת השם להוליד ולגדל, יגדלו מתוך מודעות לתיקון עולם. אם יותר אנשים על פני כדור הארץ יינקו יחד עם חלב אמם את המודעות לשלום כדור הארץ, לתיקון העולם ולריפוי המציאות – יש סיכוי רב יותר שהאנושות תוכל להתרפא מתחלואיה. כל ילד סופג מהוריו ערכים – באופן מודע ובעיקר באופן בלתי מודע – כחיקוי של דוגמה אישית.
לכן מסופר על יהודי אחד שבא אל הרבי החפץ-חיים בשאלה הקשורה לחינוך ילדיו הקטנים, והרבי אמר לו שהוא בא מאוחר מידי. האיש תמה וטען שילדיו עדיין מאד קטנים ואיך יתכן שכבר מאוחר מידי, והרבי הסביר לו שהיה עליו להתחיל לחנך את ילדיו לפני כשלושים וחמש שנים – על ידי חינוך עצמו תחילה, כי אין דבר שאותו סופגים הילדים יותר מאשר את הדוגמה האישית מההורים – ולא חשוב אילו אידיאולוגיות חינוכיות יטיפו ההורים לילדיהם. עליהם להיות בעצמם דוגמה אישית למימוש אותם ערכים שבהם הם מאמינים (ראו במאמרי חינוך לאהבה).
הבקשה שלנו והתפילה שלנו היא להביא לעולם ילדים שיהוו רפואה לעולם בעצם נוכחותם בו ועל ידי דיבורם ומעשיהם. ודבר אחד ברור לנו – שכדי לעשות זאת עלינו לחנך את עצמנו תחילה באותו כיוון, אפילו לפני שהזרע יתחבר עם הביצית ויצור את רקמת החיים הראשונית שתשא את נשמתם בגוף.
הנשמה, ולבושי הנפש
כל אדם נולד עם נשמה יחודית, ובאופן עקרוני – אין קשר בין מצבם הרוחני של ההורים ובין גדלות נשמתו של הילד. הדוגמה שמובאת לכך בקבלה היא נשמתו של אברהם אבינו שנולדה לתרח, שלא היה אדם כה מפותח מבחינה רוחנית. רבים מאתנו מכירים זאת – כיצד במשפחה חסרת כל מודעות, בסביבה גשמית וירודה לפעמים גדלים ילדים בעלי נשמות גבוהות ומדהימות, שלפעמים נחלצים מהסביבה בה הם גדלו והופכים למאורי אור לדורם. וההפך גם הוא נכון, כמובן. להורים אין השפעה על גדלות נשמת הצאצאים שלהם.
גם על טבעם הגופני של הילדים יש להורים השפעה מועטת באופן יחסי. המטען התורשתי אותו אנו נושאים בגופנו הוא שעתיד לעבור אל ילדינו – על כל המתנות והאתגרים שהוא נושא בחובו.
כמובן – תזונה לקויה, מתח נפשי בזמן ההריון, עצבנות, עישון, אלכוהול וסמים עלולים להזיק לצמיחת הוולד באופן פיזי חלילה, ולהפך – תזונה נכונה והתנהלות נפשית רגועה של ההורים בעת ההריון יכולים לשפר את בריאותו של העובר, אך מעבר לכך אין לנו יכולת להשפיע על איזה גוף יהיה לילדינו.
אבל – בין השכבה הפנימית של הנשמה עצמה ובין השכבה החיצונית של הגוף נמצאת שכבה נוספת, שלפעמים קוראים לה בקבלה "לבושי הנפש" – ועליה יש להורים השפעה מרובה.
למה אחראית אותה שכבה של לבושי הנפש? היא אחראית לאופן בו משתקפת הנשמה של האדם בגופו, ועד כמה קל או קשה יהיה לה לזרוח דרכו. שכבת לבושי הנפש של הילד מושפעת מאד על ידי מצבם הנפשי והרוחני של ההורים, אומרים המקובלים. ולכן יש באפשרותנו להעניק לנשמת ילדינו לבוש צח וזך ובהיר – שדרכו קל יהיה לנשמתם לזרוח אל העולם, או לחילופין לבוש עכור ומגושם שיקשה על זריחת אור נשמתם דרך גופם.
כיצד משפיעים ההורים על צחות לבושי הנפש של ילדיהם? זה מתחיל בטיב היחסים בין ההורים לבין עצמם. עד כמה מניחים הם לאהבה
לאחד אותם באמת.
כתבו כבר המקובלים כי כשבני הזוג מתחברים מתוך אהבה אמיתית זה לזו הם יוצרים באותו זיווג לבוש זך לנשמת ילדיהם – גם אם לא יוולד הוולד מאותו זיווג ממש, כי כפי שעוד אביא בהמשך – כל זיווג יוצר משהו בעולם הנשמות. אין זיווג שלא יוצר כלום. ובכל פעם שאנחנו מתחברים באמת – לב אל לב, ללא הסתרות או פחדים, בגילוי של אהבה – אנחנו יוצרים לבוש טהור וזך ושקוף לנשמת ילדינו העתידים. לבוש שדרכו תוכל נשמתם לזרוח לעולם ולהאיר בו אור של אמת ואהבה, אור של ריפוי ותיקון.
אהבה ו IVF
יש מי שהולדת ילדים באה להם בקלות, אך אחד מכל שישה זוגות בממוצע נזקק לעזרה רפואית כדי להביא ילדים לעולם. טיפולי הפוריות אינם קלים והם מעמידים את בני הזוג במצבים לא נעימים, פיזית ולעתים גם נפשית. היכן נוצרים לבושי הנפש של הוולד הנולד בהפריית מבחנה? איננו יודעים לומר על כך תשובה וודאית, כמובן, אך הדעת נותנת כי לבושי הנפש של הוולד הנולד בטיפולי הפריה חוץ גופית נוצרים במהלך כל אותה תקופה של טיפולים, בה עומדים בני הזוג במבחנים נפשיים לא קלים. עד כמה אנחנו מסוגלים לעבור את התקופה הזו יחד, בלב פתוח, באהבה, בלי האשמות ובלי כעסים הדדיים, אלא כזוג אוהבים היודע שיש להם אהבה והיא תנצח? האם תהליכי הטיפול, הזריקות, הנסיעות, הבדיקות והאישפוזים גורמים לנו להתרחק זה מזו בלב או להיפך – להתקרב זה אל זו? האם כל התהליך הזה הופך אותנו לחלק ממכונת הרביה הטכנולוגית, או שאנו זוכרים כל הזמן שהעיקר זה החיבור הפנימי בינינו – לב אל לב, נפש אל נפש? הזיווג בין איש ואישה מתרחש גם בשעת זיווג שאיננו מוליד ילדים – מספרים לנו המקובלים, וגם בעת שאנו אוכלים יחד, נוהגים יחד ברכב, מגיעים לפגישות או עומדים בפני אתגרים. האם נניח לאהבה להשמט או שנלמד כיצד תוך כדי כל מה שעובר עלינו יש ביכולתנו להעצים את האהבה וללכת עם לב פתוח?
גם באמצע טיפולי פוריות אינטנסיביים – פרח על הכרית בבוקר, מכתב אהבה במייל, או עיניים מחייכות ואוהבות מעבר השולחן יכולים להפוך את היום כולו לגן עדן, ולשזור חוטים של זהב במלבושי הנפש אותם אנו אורגים בזהירות כה רבה לילדים אותם אנו מזמינים לבוא אל העולם.