זוגות רבים מגלים בשלב מסוים שמה שלאחרים הולך כל כך פשוט וקל – ולפעמים אף קל מידי – להם לא הולך כלל. חברים נכנסים להריון בקלות, לפעמים אפילו "בטעות", ולנו – למרות שאנחנו כה רוצים ומנסים – זה לא מצליח. לוקח זמן להכיר בעובדה ש "יש לנו בעיית פוריות", אך מרגע שההכרה החדשה מתחילה להכות בנו שורש, מתחיל מסע גדול.
.jpg)
המסע ואז מתחיל המסע המתיש לגילוי הפוריות האבודה. והמסע הזה עובר בתחנות רבות, בהן אנחנו מתחילים לבקר באופן קבוע: הגניקולוגים והוועדות הרפואיות, הטיפולים האלטרנטיביים ותרופות הסבתא, בדיקות הדם והאחיות, בדיקות הזרע והמיקרוסקופים, הטפסים של קופת חולים והרוקח שמספק לנו את התרופות – כולם הופכים פתאום להיות שותפים לתהליך, שאמור היה להיות מאד טבעי, אורגני, ספונטאני ואינטימי – התהליך של להביא ילד לעולם.
אני יודע זאת היטב, כי אני וזוגתי שתחיה שותפים למסע הזה. מנישואי הקודמים נולד לי ילד אחד – כתוצאה מטיפולי הפריה חוץ גופית, ומן הנישואים הנוכחיים – עדיין לא. לכן אנחנו עדיין במסע...
המסע הזה מוסיף פן אחר לעבודתנו. עיקר עבודתנו המשותפת, של אשתי – דו'ן – ושלי, מתמקדת בתחום הזוגי. ובדרך כלל אנו עובדים עם גברים ונשים שמעוניינים לעבוד על התחום הזוגי כמרחב של אהבה ויחסים אינטימיים, המאפשר צמיחה רוחנית. גברים ונשים, זוגות ויחידים, באים אלינו, לייעוץ, לתהליכי עומק ולסדנאות, ואחד המקורות החשובים שמתוכו אנחנו לומדים ומעניקים – הוא כמובן – מה שקורה בזוגיות שלנו. וכך, כל מה שקורה בינינו הופך לחלק מן הלימוד. כי הלימוד האמיתי איננו לימוד שבא מהספרים בלבד – אלא מהשילוב שבין הספר והחיים. מהשילוב שבין הספר והסיפור. ובסיפור שלנו – כמו של זוגות כה רבים – המסע אל הפוריות מתברר כמסע שאיננו קל כלל וכלל.
המסע אל הפוריות טומן בחובו כמה פחים נפשיים, וכל פח שכזה הוא הזמנה לגדילה. קשיים הם אתגרים לצמיחה, ואם אתה בוחר לקחת את האתגר ולא להכחיש אותו או לברוח מפניו – האתגר מאפשר לך להכיר את עצמך במקומות חדשים ולהביא אור למקומות חשוכים. וכך גם אתגר (אי) הפוריות.
אז הנה כמה הארות ועצות קטנות, ממי שצועד בדרך לאחרים המתכוננים לאותו הטרק:
אחד הדברים הטובים שיכולים לקרות לנו כשהפוריות לא מופיעה באופן ספונטאני, הוא היכולת לשאול שאלות עמוקות יותר, על כוונה ומוטיבציה. למה, באמת, אנחנו רוצים ללדת ילדים? האם אנחנו "מוכרחים" שיהיה לנו ילד? למה? האם חיינו אינם מספקים ללא ילדים? האם אנחנו בעצם משתעממים יחד, ולבד, ונזקקים לאותה תעסוקה שמספק גידול הילדים כדי להוסיף צבע ועניין לחיינו? האם הרצון שלנו להוליד ילדים הוא רצון אגואיסטי בלבד?
הורים שמולידים ילדים מתוך חוסר חירות אישית, ומתוך חיים בלתי מספקים, נתלים בסופו של דבר בילדיהם ועלולים לספק פרנסה רבה לפסיכולוג שיטפל בילדיהם תוך שנים לא רבות. כדאי לחשוב על השאלות הללו היטב, ולבחון: אולי המצב מאפשר לי לשפר את האיכות הפנימית של חיי, ללא קשר לשאלה אם אזכה להרות או לא. האם אנחנו יכולים להגיע למצב פנימי ותודעתי שבו, גם אם כן נהרה וגם אם לא – בכל מקרה יהיו חיינו שמחים ומלאים מצד עצמם, כך שלא נפיל על ילדינו את האחריות למלא את חיינו האומללים באושר?
במאמר הקודם שכתבתי, התייחסתי לעצם השאלה של האם זה נכון להביא עוד ילדים לעולם של היום, שממילא עומד על סף פיצוץ אוכלוסין. בעיני – מי שהטבע מנע ממנו להביא ילדים לעולם, ומתעקש לנסות בכל זאת, חייב לשאול את השאלות הללו במשנה תוקף.
ב. להיזכר בתפילה
רבים מאיתנו שכחו איך להתפלל. טרדות החיים מניחות מסווה על עינינו שהופכות טרוטות. עינינו רואות רק את "חזות העולם הזה" כפי שמכנה זאת ספר הזוהר. כל אירוע קשה בחיינו עשוי להעמיד אותנו בסוג של פרופורציה מחודשת, ביחס למה חשוב ומה פחות חשוב. מוות עושה לנו את זה, כשהוא מופיע בחיינו פתאום. וגם אי-פוריות היא סוג של התמודדות עם המוות. עם עובדת הכיליון שלנו ושל "השושלת" שלנו. ואחד הדברים שמופיעים מחדש, במקום בו אנו מרגישים פתאום אובדי עצות וחסרי אונים – היא התפילה.
אינני מאלו שימליצו "להתחזק במצוות הדת" ולהשתטח על קברי צדיקים בגליל. אבל אני בהחלט ממליץ לכל אדם להתפלל. התפילה נולדה לפני לידת הדת. מיום שנוצרה התודעה האנושית – נוצרה התפילה כחלק ממנה. הפניה אל הנשגב, הבקשה, השבח וההודיה – כל אלו טבעיים הם לרוח האדם באשר הוא, ואינם שייכים לדת זו או אחרת. קארל גוסטב יונג סבר שאדם שאיננו פתוח אל המימד האלהי – סובל מבחינה נפשית. אי הפוריות שלנו יכולה להזכיר לנו שעלינו גם להתפלל. בחדר, ביער, בבית הכנסת, או מתחת לשמיכה – העיקר זה לפנות אל האלהים בתפילה, ולא רק תפילה שבלב – אלא תפילה שבפה (עבורנו – זה משמעותי, כי יש להתגבר על החסימה שתוקעת לנו את הדיבור בגרון באיבו).
כולנו יודעים שעם כל הכבוד לרופאים – יש מצבים בלתי מוסברים לשני הכיוונים. יש מי שיקבלו את הטיפול הטוב ביותר, ועדיין – זה לא יעזור. ויש מי שהרופאים יאמרו מהם נואש, ואף על פי כן יתברר שקרה להם "נס רפואי". ולכן, כל רופא בעל ענווה מינימאלית יאמר לפציינטים שלו – "וגם תתפללו".
אחת המתנות שבעיית הפוריות מביאה איתה היא התזכורת להתפלל, או להעמיק את התפילה שלנו, אם "ממילא" אנחנו מתפללים.
ג. לא לשכוח לעשות אהבה
פתאום האיברים הכי אינטימיים שלנו הופכים לנחלת הרופאים. אין צורך להאריך ולהסביר. מי שיצא למסע מבין היטב על מה מדובר. עד לפני רגע יחסי המין שלנו היו דרך לעשות אהבה, ופתאום הם הופכים לדרך לעשות ילדים, אבל היות והילדים לא באים באופן טבעי – המיניות הופכת לאמצעי ביולוגי שמיועד לייצר ביציות – וכמה שיותר – וזרעונים – כמה שיותר – כדי שהרופאים ואנשי המעבדות יוכלו לשאוב מאתנו כל מה שצריך כדי לערבב ולעשות הוקוס פוקוס במבחנה. אין לי כמובן דבר כנגד הרופאים – הרי לשם כך הלכנו אליהם – אך לנו אני רוצה להזכיר שלא לשכוח לעשות אהבה.
לא להניח למיניות שלנו ליפול תחת הצל הכבד של בעיית הפוריות. לזכור את האהבה שבינינו, לזכור את התשוקה, את היופי ואת ההתרגשות. ולא רק לזכור – אלא גם להזכיר. יש נשים שכל ההתעסקות הזו בבעיית הפוריות משכיחה מהן את העובדה שהן מאהבות ונאהבות, ולא יזיק לאיש שלהן להזכיר להן את זה מדי פעם בפעם. מילים של אהבה זה טוב, אבל אין כמו מעשים. פרח נכון בזמן הנכון. ארוחת ערב עם בקבוק יין טוב לאור נרות. גם דברים "נדושים" עושים עבודה יפה. מעט ג'נטלמניות לא הזיקה לאף גבר (ובטח לא לגבר הישראלי).
ואם נדבר על הגבר – כאשר יש בעיה בפוריות הגבר, גברים רבים חווים זאת כבעיה עם הגבריות שלהם בכללותה. למרות שאין כל קשר, כמובן. אדם יכול להיות גבר עמוק, איכותי, ואף דון ז'ואן כובש לבבות – ולגלות יום אחד שמשהו בזרע שלו לא פורה.
ומאידך – יש גברים רבים חסרי עומק, חסרי חוט שדרה, חסרי כל חן גברי – שזרעם פורה באופן יוצא מגדר הרגיל. אבל בכל זאת – על האישה לדעת שאם התגלה פגם כלשהו בפוריות הגבר שלצידה, יש סבירות גבוהה שהדימוי הזכרי שלו קצת נפגע מזה, ובכלל לא יזיק אם היא תתרום קצת מחכמת הנשים שלה כדי להזכיר לו איזה "גבר" הוא. שבחי אותו.
הראי לו שאת סומכת עליו (לפחות בדברים שאת באמת סומכת עליו), ובעיקר – העזי להיות פגיעה איתו ולתת לו את לבבך ללא מגננות. תתפלאי לראות עד כמה זה "עושה לו את זה". הוא זקוק לתמיכתך כדי לזרוח, כשם שאת זקוקה לפרגון שלו כדי לזהור. למה שלא תשרתו זה את זה ותזכירו זה לזו את האהבה, את התשוקה ואת יופי החיים, גם בזמן שהמיניות שלכם מוצאת את עצמה משוטטת במסדרונות בתי החולים והמרפאות?
לצפייה בוידאו בנושא: אישה משוחררת