כאשר מגיע הרגע שבו המלאך או המלאכית הקטנים שבבית צריכים ללכת לגן הילדים, נתקלים הורים רבים במשימה חדשה ומורכבת, שבדרך כלל אף אחד לא הכין אותם לקראתה: בחירת הגן.
בהיעדר ידע או נסיון של ממש בחינוך לגיל הרך, הופכת המשימה לסוג של גישוש באפלה, כשהספקות והפחדים תופסים לעתים מקום של כבוד בתהליך כולו. מה חשוב בגן – האופי של הגננת? הגישה החינוכית? או אולי סדר היום? ואולי פשוט חשוב שיהיה שם נעים ויפה, כי הרי הם רוב הזמן ממילא משחקים. ואולי בעצם חשוב שיקנו שם הרגלים טובים ומשמעת, כי אם לא אולי יהפוך המלאך שלנו לפרא אדם חס ושלום?
בסופו של דבר בוחרים ההורים את הגן, בדרך כלל, מתוך שילוב כלשהו של אילוצים מעשיים – בעיקר מיקום הגן ומחירו – ואינטואיציה מעורפלת משהו. וכמעט תמיד מלווה הבחירה בחשש הכבד: מה יהיה אם טעינו בבחירה גורלית זו.
למעשה, הבחירה היא אכן גורלית. ההבדל בין גן מעולה לגן "סביר", עבור הילד, הוא הבדל של שמיים וארץ. וההבדל בין גן סביר וגן גרוע יהיה עבורו ההבדל בין הארץ והגיהנום. הדימוי החיצוני של גן הילדים כממלכת משחקים וצעצועים בו הילדים מאושרים ונהנים, אם יש ביננו עוד כאלה שמדמיינים זאת כך, אינו הולם את המציאות. לפחות לא מעיניהם של ילדים רבים, שהגן עבורם הוא מקום שיש בו אתגר, קושי, ולעתים גם סבל או פגיעה ריגשית של ממש.
ובכן, מה נוכל לעשות כדי לשפר את הבחירה המשמעותית שלנו עבור ילדנו? הנה כמה הצעות שאולי תוכלו להיעזר בהן:
צפו בגן בשעות הפעילות.
צפיה בגן ב"זמן אמת", כאשר הוא מתנהל בשגרת היום עם נוכחות מלאה של הילדים ושל הצוות, היא הפעולה שעשויה לתת לכם את האינפורמציה החשובה ביותר לגביו. לעומת זאת, ביקור בשעות הערב או בעת החופשה, כאשר הגן ריק, הוא כמעט חסר ערך. אמנם, גם מעיצוב הגן והתחושה שהוא נותן ניתן ללמוד משהו על רוח הגן ורוח הצוות החינוכי, אבל בסופו של דבר אין זה יותר מקנקן, שצריך להסתכל במה שיש בו.
נסו, אם כן, לתאם ביקור בגן בשעות הבוקר. הגיעו לבדכם, ורצוי בשעה שבה מתנהל "משחק חופשי" בחצר או בחלל הגן. הבחירה בשעה שאינה מובנית (בניגוד לשעת "מפגש" מונחה של הגננת או "חוג") חשובה, משום שבסיטואציה זו בא לידי ביטוי אופיו של הגן בצורה הגלויה ביותר. כאשר אתם מגיעים לגן, אל תמשכו תשומת לב רבה. שבו לכם בפינה כלשהי, וצפו במתרחש.
הדבר החשוב ביותר בגן ילדים הוא היחסים שבו. ואלה המכתיבים את אופי היחסים בגן הם אנשי הצוות. לכן נסו להתמקד בהתבוננות ביחסים הקיימים בין שלוש צלעות ה"משולש" שבגן – היחסים של הילדים בינם ובין עצמם, היחסים של אנשי הצוות בינם ובין עצמם, והחשוב מכל – היחסים שבין המבוגרים (אנשי הצוות) והילדים בגן.
השתמשו בראש ובבטן
בעת הצפיה נסו להיות ערים לשני אזורים בגופכם – הראש, והבטן. בעזרת הראש נסו לענות על שאלות כגון: כמה מורגשת נוכחות אנשי הצוות בזמן המשחק החופשי? האם מצבים הדורשים התערבות (ריב, התבודדות, בכי, תוקפנות, מצב סיכון בעת משחק) זוכים להתערבות, ומהו אופי ההתערבות?האם אנשי הצוות מכבדים את הילדים? האם הם אוהבים ומכבדים זה את זו, או שיש ביניהם ניכור, דיכוי או מאבקי כוח? האם הם קשובים לכל ילד ולכל מצב, או מגיבים באופן "אוטומטי" מבלי להשקיע מאמץ או יצירתיות?
אז עברו לאיבר השני, שעליו מוטלת רוב האחריות לבחירתכם בגן הילדים, אל הבטן. בעזרת הבטן נסו לחוש את המסרים הלא מילוליים הקיימים בחלל הגן. נסו להרגיש את האווירה שבגן, את האנרגיה שלו. נסו להבחין אלו רגשות מתעוררים בכם אל מול ההתרחשות שבגן, וגם אלו רגשות מתעוררים בילדים ובעיקר באנשי הצוות. איזה רטט יש בגן הזה – האם השקט מרגיש בטוח ורגוע וחופשי, או כפוי ומפוחד? האם הרעש מרגיש שמח, בריא ומלא הומור, או כוחני ומשתולל? האם בני האדם שבגן (הילדים והמבוגרים) מרגישים בבית? האם טוב להם? האם הם רוצים להישאר?
לאחר שתסיימו את ההתבוננות, אל תרוצו בחזרה לעיסוקיכם. קחו לכם שעה קלה של שקט – בחיק הטבע, בגן ציבורי או סתם בבית קפה רגוע, ונסו להמשיך ולהתבונן בחוויה שעברתכם זה עתה, ולהקשיב למה שאומרים הבטן והראש כאשר הם נזכרים בחוויה.
מדיטציית בחירת גן
לסיום, תוכלו לעשות מדיטצייה קצרה – מדיטציית "אני הולך לגן... ". שבו בנוח, עיצמו את עיניכם, ונישמו כמה נשימות עמוקות. אם אתם נמצאים בסערת רגשות או מחשבות, נסו להתרכז בנשימה שלכם (שאיפה ונשיפה) למשך דקות ספורות, עד שתחוו מעט יותר רוגע.
אז, התחילו לדמיין את עצמכם, כילד או ילדה בגיל של ילדכם. דמיינו שגופכם הוא קטן, שעיניכם מביטות אל העולם בתמימות ובפגיעות, ללא הרבה מחשבות. דמיינו שאתם הם הילד או הילדה שחיים בביתכם, ולא ההורה.
דמיינו שאתם צריכים להתחיל ללכת לגן הילדים בקרוב. נישמו עמוק, ואימרו בקול: "אני הולך לגן חצב" (או כל שם אחר של הגן שכרגע ביקרתכם בו). הרגישו אילו תחושות עולות בכם לנוכח הידיעה, כי אתם אמורים לבלות את מרבית שעותיכם בעתיד הקרוב בגן זה. אם תירצו, תוכלו גם להעמיק בהתבוננות ולשאול – "מדוע אני מרגיש כך?". אם, למשל, אתם חשים פחד, תוכלו לשאול "מה מפחיד בגן הזה?", אם אתם חשים ביטחון, שאלו "למה הגן הזה מרגיש לי בטוח?".
אם תחושו בנוח בעת מדיטציית "אני הולך לגן...", תוכלו להמשיך עוד מעט בתפקיד הילד או הילדה, ולדמיין שאתם, כילד או ילדה, באים אל ההורה (אל הדמות שלכם בחיי היום יום, אמא או אבא), ומשוחחים איתו על הגן שבו צפיתם. מהדיאלוג העדין שבין הילד הפנימי שבתוככם ובין דמות ההורה שבתוככם, תוכלו ללמוד לפעמים המון - לא רק על גן הילדים שעל הפרק, אלא גם על העולם העדין, העשיר והסבוך של ילדכם.
הכותב הוא גנן ילדים.