עכשיו תורה

על בארי לונג סיפרתי לכם במאמר ושמו "על גידול ילדים באהבה", אלא שאת הילדים הללו מגדלים נשים וגברים, שלא תמיד שרויה האהבה בחייהם וילדים, תמיד חשים באמת ולומדים דרך חיקוי, הרבה יותר מאשר באמצעות מילים. לכן, אם כי לא רק, מקדיש לונג רבות ממרצו ללמד נשים וגברים אהבה מהי וכיצד לחיות אותה באמת.

ב-"מעשה האהבה", שתורגם לא מכבר לעברית, כותב בארי לונג על איך זה היה פעם:

"לפני כ-12,000 שנים היה גופם של כל גבר וכל אשה מוקף דרך קבע בהילת זהב מופלאה... האשה היתה אהבה טהורה... הגבר - סמכות טהורה – העיקרון הזכרי שהיה שומר האשה עלי אדמות....אהבתם הגופנית היתה אכסטטית. האנרגיה האלוהית שהופקה ממעשה האהבה היתה כה עצומה, עד שלאחריו זהר גופם באור נגוהות... הילת הזהב הזוהרת היתה אמצעי התקשורת ביניהם... ובין אם שהו ביחד או לחוד, עמד כל אחד מהם במגע תמידי ונטול הפרעות עם האחר, בשקט ובדממה, במודעות הדדית של אהבה צרופה – אלוהים....התקשורת ביניהם היתה כה מושלמת שלא היה להם צורך לדבר. 
הדיבור התפתח עם הזמן.... כאשר החלו הגברים והנשים לאבד את עצמם בזמן שהוקדש לבניית העולם ... הדיבור החליף את מיידיות האהבה ושלמותה. אוצר המילים הלך וגדל. במקום להיות אהבה, הם הכריזו "אני אוהב אותך"... תוך כמה אלפי שנים שכחו מרבית הגברים והנשים איך להיות אהבה.... במקום לעשות אהבה צרופה, הם עשו אהבה רגשית ותובענית; ובמקום להביא לעולם ילדים מוארים הם הולידו ילדים רגשיים ותלותיים. האשה נותרה מבולבלת ונטולת סיפוק באופן בסיסי. הגבר, שאיבד את סמכותו, איבד גם את סבלנותו כלפיה ובניסיון למצוא תחליף לסמכותו האבודה, הפך לפעלתן תמידי וחסר מנוחה. בהיעדרה של הסמכות לשלוט באשה, הוא השתמש בעליונותו הגופנית והכלכלית כדי לכפות עליה מעמד חברתי נחות – במיוחד תוך ניצול אהבתה לילדיה. כך נולד בה הזעם הגדול שיצר את לילית, זו ...שלעולם לא תשכח את העוול ולא תסלח על עיוות האהבה" (עמ' 19-22).

ככה, בכמה מילים, דברי ימי המינים.
התיאור מרהיב. עושה חשק לחזור. אמת? אגדה? חלום? בארי לונג טוען שזוהי אמת לאמיתה ומבקש מן הקורא להיות שקט וקשוב.  לי עצמי אין שמץ של מושג אם אכן כך היה או לא, אלא שזהו חזון נפלא לשאוף אליו, לכוון אליו, להתגעגע ולרצות ליישם, ולונג לא מתעצל ומשרטט גם את מפת הדרכים. ב- "לאשה באהבה" – ספר בו הוא משיב לנשים שפנו אליו בשאלות מכל רחבי העולם וב-"לגבר באמת", (אותו דבר רק לגברים...:), יכולים בני שני המינים לקבל השראה רבה במסעם הפרטי/זוגי לעבר חוויית האהבה.

אבל עכשיו תורה, אומר בארי לונג ולכן גם אני מתחילה במאמר שמוקדש לבנות מיני...:). עכשיו תורה, אלא שהיא איננה מוכנה. האשה של היום  איננה מחוברת ל-she energy היפהפייה הפועמת בתוכה, אלא עדיין נשלטת על ידי הגבר המשתמש בה לצרכיו. הלימוד שלי "נועד להחזיר את האשה להיות אינטליגנציה של אהבה שאיננה מתפשרת לא עם האני האנוכי של הגבר ולא עם פחדיה וספקותיה העצמיים." (תרגום חופשי שלי).

 אשה היא אהבה, הוא חוזר ואומר ללא הרף. לא אהבה אישית, רגשית ונצמדת, אלא מהות של אהבה בתוך גוף ולכן, אל תתפשרי, הוא אומר לכל אשה באשר היא, אל תתפשרי. אם הגבר שלך לא אוהב אותך מספיק, לכי. אל תסתפקי בפחות. את אהבה, ולכן את מרגישה מתי את נאהבת או לא. ואם מספרים לך כל מיני סיפורים אבל את לא מרגישה נאהבת, דעי לך שאת תמיד צודקת. ואם הגבר שלך אוהב את העבודה שלו לפנייך, את החברים שלו לפנייך, את הטלוויזיה, מכונית  ועוד - את לא נאהבת מספיק.
הוא מפליג ואומר-  עלייך למות למען האהבה... מה זאת אומרת? האם הוא מתכוון שעלי להיות קורבן ולוותר על כל כולי למען האהבה? האם עלי להציב את השאיפה לפגוש בגבר חלומותיי בראש סדר עדיפויותיי? האם זו המשמעות של בארי לונג באומרו "למות למען האהבה", או שמא אלה תבניות החשיבה בהן הורגלתי?

 בארי לונג מתייחס למוות כדרך להיוולד מחדש. כהזדמנות להתחבר למהות האמיתית שלנו.
המוות עליו הוא מדבר הוא מותו של האגו. לא מותם של החיים, האישיות והשאיפות. מוות של המניע האנוכי העומד מאחורי פעולותינו...זוהי הזמנה להמית את מה שמסמא את עיננו מלראות שהאהבה שהיא מהותנו.

ואוו. אילו דברים נחרצים. כזה הוא האיש. לא מעגל פינות ולא לוקח שבויים, אבל בואנה נסתכל ביחד ונפתח את עצמנו לשאלות.

את מרגישה כמו אהבה? את מצליחה לחוש שמתחת לתדמית, הקליפות והמעטים החיצוניים, זה מה שאת באמת - אהבה?

אני כן. ועוד יותר כן מאז פגשתי בבארי לונג. האיש, אף כי מעולם לא פגשתי בו באופן אישי, הצליח לשנות את חיי. עצם העובדה שגבר מבטא כזו אהבה והערצה למהות הנשית ומעודד אשה להיות בכל רגע ורגע מה שהיא נולדה להיות, קרי אהבה, גרמה לי להעז לבטא דברים – גם בכתיבה שלי וגם בחיי היום יום – לגביהם הייתי קודם לכן אילמת לחלוטין. הזדקפתי. התיישרתי. קבלתי אומץ - רק בשל נוכחותו האוהבת והמקבלת באופן שאיננו משתמע לשתי פנים.

תארנה לכם גבר כזה בחייכן. שיודע שאת אהבה. שיודע שעליו, כנציג העיקרון הזכרי עלי אדמות, לשמור עלייך. לכבד אותך. לשים את אהבתו אלייך במקום הראשון, לפני כל דבר אחר. האם עדיין היית זקוקה כל כך לשופינג? לסיגריות? למתוקים? למיליון סדנאות וחוגים? את האמת, היית זקוקה? עוד לפני שאנחנו פותחות/ים פה דיון על מה זה "למות למען האהבה"? אם הוא היה שם בשבילך, היית "מתה למען האהבה", גם בלי להבין את המשפט הזה עד הסוף, נכון? את יודעת למה? כי את אהבה.

ובארי לונג אומר –אין צורך לחכות עד שהגבר יתעורר.
התחילי את, קחי אחריות - היזכרי במהותך, חזרי להיות אהבה.
וזה קורה לי. אני נזכרת. ולכן, אני לא עושה סקס ללא אהבה (מה דעתך את ומהי דעתך אתה? זה משנה? זה קשור?), אני בודקת מתי אני מגיבה מתוך רגשנות ותלות ומתי מתוך שקט (כי האהבה הזו שהיא המהות שלי, איננה מושפעת מ-"זה מוצא חן בעיניי וזה לא" וממצבי רוח מתחלפים) ובעיקר, ואני כל הזמן שואלת את עצמי – מה זה אומר להיות אשה? האם אני יודעת? האם יתכן ששכחתי?

ועכשיו, למעשים... ודאי יודעות אתן כתיבה אוטומטית מהי. זה כשלוקחים מחברת ועט ונותנים לכל מה שרוצה לבטא את עצמו לצאת על הדף.  בלי לחשוב. בלי לתכנן. ככה, כל מה שיוצא והכי מומלץ, על הבוקר, ממש בשעת היקיצה. בהמשך, – אפשר להציב כותרת בראש הדף והכתיבה תפרוץ בהשראתה. למשל,  "אשה היא אהבה"...כל הידע שישנו בפנים, יגלוש החוצה בקלות וללא מאמץ מבלי שתביני איך....

ולסיום, קמצוץ ממה שאני עצמי כתבתי, תחת הכותרת – עלי למות למען האהבה - 
"זה אומר שאני לא מפסיקה לאהוב אותך גם כשאתה חלש וגם כשאתה מעצבן וגם כשאתה יורד מן הפסים... אני עוגן... מקום יציב ובטוח לחזור אליו. מושיטה לך יד שמושכת אותך החוצה מתוך הערפילים... אבל באותה נשימה ממש, אתה גם לא יכול "לסובב" אותי ואין לך רשות להיות לא ישר, כי אותה האהבה שמרימה אותך מנפילותייך, גם חשה בכל צליל של זיוף ועוזרת לך שלא להסתפק בלהיות צל צילו של הגבר שחלמת להיות ולכן גם לא מוותרת לך".

ואת? ואתן? מה גיליתן?:)



לפורום הורים וילדים בלמידה משותפת