מה זה השיר שלא מפסיק להזדמזם לי בפה? מבוקר עד ערב אני כולי לה לה לה רק שלא זוכרת מאיפה.. עדן!!!! אני קוראת לה מרחוק. מה לכל הרוחות אני שרה? והיא מיד מצטרפת אלי ב–
"רציתי להיות מישהו אחר,
חשבתי אולי בי משהו חסר,
ניסיתי להיות דומה לכל חבר...."
בטח!!! ודאי! אני נזכרת,
"הבנתי שלהיות אני זה הכי טוב בשבילי
ועכשיו, כולנו פה אחד,
אנחנו לא לבד,
הניצוצות כבר כאן,
הכל מוכן, שמחים בכל אחד."
וגם אנחנו שמחות ושרות ביחד, מילים ומנגינה, את שיר הנושא של "הניצוצות של מאור", סידרת טלוויזיה חדשה שעולה למסך הקטן בנר שני של חנוכה, החג המתאים ביותר למאורות באשר הם.
התאריך – 23.12.08
השעה – 14.15
המקום - ערוץ ג'טיקס בלוויין ובכבלים
הכינו את השלטים.....
אבל היום, ה-16.12.08 הוא תאריך לא פחות חשוב. מה פחות. היסטורי. בעוד מספר שנים יענו ילדים בבתי ספר על השאלה, שתהיה תמיד קלה, מה קרה בישראל ב- 16.12.08? והתשובה? הגמר!!!! הגמר של האח הגדול. בתאריך זה נקבע מיהו הזוכה המאושר בתוכנית הריאליטי הנודעת של קשת, בערוץ 22. כן, ידידיי, היום בערב, מגיעה לסיומה העונה הראשונה של תוכנית הטלוויזיה שחצתה את כל הקווים האדומים האפשריים עד כדי כך שגם משרד החינוך פרסם הודעה בו הוא מודיע על דאגתו לנפשם של תלמידי ישראל, הלומדים מתוכניות ריאליטי כגון זו וכמו הישרדות, את הערך החשוב הבא – דרוך על חברך ככל יכולתך ויערב לך.
האח הגדול לא צצה יש מאין, אם תשבו פעם אחת עם הילדים שלכם, ותעברו קצת על ערוצים שמיועדים לילדים מגיל 6 ומעלה תופתעו לגלות עולם שלם של אלימות, שטחיות, זלזול וחוסר כבוד בסיסי עטוף ב"צחוקים" ורוח שטות, ועוד ערכים ומסרים מהסוג שגורמים לנו לזוע באי נוחות בכסא...
תוכנית האנימציה החדשה "הניצוצות של מאור" מבקשת להשיב לערכי אנוש בסיסיים את כבודם האבוד. מדובר בתוכנית אנימציה, המיועדת על פי ההגדרה הרשמית לגילאי 6 עד 12, ועל פי סולם שרית, לבני כל הגילאים, שכולה חן, הומור ומוסיקה משובחת. היא מזכירה לצופים שמותר להם להאמין בעצמם ולחיות את חלומותיהם אך תמיד, מתוך שיתוף פעולה וביחד, ואף פעם לא על חשבון האחר.
ותדעו לכם שזה לא פשוט בכלל. לכו תעבירו רעיונות גבוהים בשפה שתהיה שווה לכל נפש, בצורה שכל פספוס בן יומו יקלוט בין רגע ועוד ירצה לחזור שנית... אבל זה מה שקורה אחרי שצופים פעם אחת בחזרה של טומי המתופף היזם, ג'וני הגיטריסט ה-"קול", גאיה הסקסופוניסטית הביישנית, ללי הקטנטונת שעל הקונטרבס, איזי הסולנית האחראית, ומיקס, איש הסאונד הגאוני – שהחליטו להקים להקה, לנגן ולהופיע ביחד ואפילו להשתתף בתחרויות ולזכות בפרסים רבים.
איך מקימים להקה? איך לומדים לנגן ביחד? איך לוקחים החלטות במשותף? מה עושים עם בליל של דעות ורעיונות? כמה כדאי להעיז? או אולי דווקא להיזהר? מותר לחלום על הכי טוב? או שעדיף לוותר ולהתפשר?
ותוך כדי תהיה וטעייה, הם מגלים את התשובות בדרך, בעזרתו של מאור (במילעיל) הגחליל-השובב, המורה הרוחני המאד לא סטנדרטי, שמתגורר ב... (אין מצב, יש גבול עד כמה אני מוכנה לגלות לכם(J המרעיף עליהם מתובנותיו.
אסור לקטוף את פרחי הבר
ואם תאמרו ותגידו, מה כבר יכולה תוכנית ילדים יכולה לעשות? הרי את בעצמך אומרת שכל העם אח אחד גדול, אז איזה שינוי יצליחו לחולל כמה ילדים נחמדים וגחליל קטן אחד, מואר ככל שיהיה? ואני מיד נזכרת בפח קטן אחד שהביא לנו נס עצום ובסיפורם של פרחי הבר, שחבים את חייהם לילדי ישראל מאז שנות השבעים.
מתברר שלא תמיד היו הפרחים בארץ מוגנים ועד אמצע שנות השישים היה מותר ואף מקובל לקטוף כל צמח ופרח בטבע. החברה להגנת הטבע ורשות שמורות הטבע והגנים הובילו לכך שחוק הגנת פרחי הבר אושר בכנסת, אך לא היה די בכך כדי לשנות הרגלים ולהביא לשינוי אמיתי בהתנהגותו של הישראלי המצוי. הפתרון היה גאוני. הילדים. הילדים יהוו את חוד החנית של השינוי. הוחל במסע הסברה מאסיבי בבתי הספר ובגנים והילדים הם אלו שלימדו את הוריהם על הנושא. הקמפיין הצליח מעל למשוער ופרחי הבר ממשיכים לעטר את אדמתנו...
נכון, "הניצוצות של מאור" עדיין אינם נלמדים בבתי הספר בארץ (למרות שמה חשוב יותר ללמד מאשר להיות נאמן לעצמך, לקחת אחריות על חייך, לחשוב חיובי, להיות חבר ולהעיז לחלום ולהגשים?) אבל לטלוויזיה השפעה עצומה אף יותר, מה עוד ש-"הניצוצות של מאור" משודרת בערוץ מרכזי ובשעה של צפיית שיא.
ואני מאמינה.
אני מאמינה שתוכנית טלוויזיה אחת יכולה להיות בעלת השפעה.
אני מאמינה שתוכנית טלוויזה לילדים, יכולה להביא לידי תוצאה.
ואם יום אחר יום, יצפו ילדינו בתוכנית שמזכירה לכולנו מה באמת חשוב - לאט לאט, צעד אחר צעד, יתחולל בהם השינוי, מהם יעבור הוא גם אלינו ולבסוף, לחברה בכללותה.
איך אומר מאור (במילעיל:-)?
"אנחנו צריכים להאמין שאנחנו יכולים בעצמנו"....