לא פעם שאלתי את עצמי כיצד ייתכן שישנם כל כך הרבה בחורים ובחורות עם איכות פנימית גבוהה, מראה חיצוני נהדר ובכל זאת לבדם. הייתכן כי הגברת המודעות העצמית יוצרת לנו הגדרות ותבניות מדויקות לגבי הבן/בת זוג המתאימים לנו? האם ההגדרות הללו מגבילות לי אופציות מגוונות לזוגיות מתאימה או דווקא מעצימות את המיקוד דרך מודעות והקשבה פנימית?
תל אביב. לילה ואכן עיר ללא הפסקה. עוד מסיבה, עוד בר שכונתי. המון מבטים מתוך הרעש. האם בתוך כל מבט בוחן קיים מקום של שקט פנימי?
חיוך מתגנב ורגע אחרי מסתובב חזרה. חוסר עניין, בטחון עצמי או מבוכה? אני תוהה.
אני בוראת את המציאות שלי...
עולמנו החיצוני הוא התגשמות של עולמנו הפנימי וכל אדם הוא עולם ומלואו.
כל אחד יכול להגיד "אני העולם ואני בורא את המציאות שלי", וזה יהיה נכון.
ואם אני לא מכיר את עולמי הפנימי ואוהב אותו, כיצד יוכל הפרטנר שאיתי להכיר ולאהוב? להקשבה הפנימית תפקיד חשוב. היא זו שיוצרת לי את השקט בתוך רעש של מסיבה והמוני אנשים. אני מתבוננת מסביב. כולם מחפשים אהבה, ובכל זאת, ההתכנסות הפנימית הזו של כל אחד בעולמו אולי יוצרת איזשהו מעגל סגור, שלא מאפשר כניסות חד צדדיות אלא רק כניסה דרך דלת אחת ישירה, ממוקדת ומדויקת. האם אני מאפשר לגוונים וצבעים שאני לא מכיר לעומק להיכנס לחיי?
כוסית של רד בול וודקה, שוב בר שכונתי. המבטים נפגשים.
אני בודקת עד כמה אני בהקשבה פנימה ועד כמה החוצה, ומנסה להתחבר למהות הפנימית שלי- האהבה. יש אומרים שהיא תמיד מנצחת.
ומהו בעצם מקור האהבה?
בבסיס, מקור האהבה הוא האחדות. הרצון להיות ביחד ולהיות קשור. אהבה היא הקשר. אם ניתן לאהוב את אלוהים שהוא אמורפי לחלוטין, אז על אחת כמה וכמה שעם בעלי גוף פיסי ניתן ליצור קשר; לאכול יחד, לישון, לבלות, לעשות אהבה, כלומר: להגשים את הגוף הפיסי בתדרי אהבה. הדבר הכי עקשן בגוף שלנו הוא היצר שלנו; והיצר הראשוני של האדם היה להידמות לבורא שלו. אהבה יוצרת איחוד, ולאיחוד אפשר להגיע רק במקום בו יש פיצול... ורק בזכות זה שהאישה הופרדה מהגבר וכעת הם מפוצלים, יש לנו את היכולת להתחבר שוב, באמת. לחזור למהות שלנו- להיות ביחד.
חוק המגנוט וחוק המראות בזוגיות
לכל אחד מאיתנו ישנו תדר פנימי, אותו אנו משדרים אותו באופן תת מודע, מתוך ההוויה הפנימית שלנו. לרוב המשיכה ההדדית היא בין אנשים שיש להם תדר דומה, ואנו נמשכים במודע או שלא לאנשים שיש לנו מה לחוות איתם.
עם זאת, עצם העובדה שהתדר דומה לא סותר את העובדה שקווי האופי יכולים להיות הפוכים זה מזה או מאד שונים, ולכן אנו לעתים מוצאים עצמנו עם בן זוג שהוא ההיפך הגמור ממני,ועם זאת עדיין ב"שיווי תדר" עם תדר הנשמה שלי – משם מגיעה המשיכה הפנימית, הפחות הגיונית, הטבעית.
בן זוגי משלים לי את מה שחסר בי דרך שיקוף וכדי לשמור על איזון בריא בזוגיות, חשוב שלכל אחד מבני הזוג, לצד מרחב השיתופיות, יהיה מרחב מחייה ויכולת הגשמת הייעוד המיוחד לו בעולם. כך השיקוף ההדדי בין בני הזוג מוביל לצמיחה, ולא להרס והקשר הופך לקשר של העצמה הדדית.
מהי הקשבה איכותית?
"ישנו רעש יותר עוצמתי לגלים בים כשאני מאפשר לעצמי לצאת החוצה "
למי מאיתנו לא קורה, שבשיחה עם מישהו אנחנו כל כך מרוכזים בעולמנו הפנימי? השאלות לא נותנות מנוח והפטפוט הפנימי לא נפסק- מי אני, מה האדם מולי משקף לי, איזה מסר מועבר, מה אני מרגיש בשיחה איתו... סטופ! נכון, הקשבה פנימית היא כלי מצוין להעלאת מודעות והכרות עם עצמי, אבל מה גדולה מעלת ההקשבה האמיתית למי שמולי. . כמה מתנות מקבלים בדרך כזו. מניסיון. וזה פשוט, להיישיר מבט ולצאת מתוך עולמי הפנימי לעולם החיצוני בהקשבה נקייה. לדעת להיות נוכח כאן ועכשיו. לא לחפש בכל משפט שאני מאזין לו את התשובה מתוך השיקוף של עולמי, לקחת נשימה, להקשיב.
האם יש לי רק בן זוג פוטנציאלי אחד?
יש מסורות האומרות כי אנחנו מגיעים לפה עם פוטנציאלים רבים לזוגיות, ושהכל זה בעצם עניין של עיתוי, מודעות ובחירה. להיות במודעות נכונה יוצר חיבור נכון בין רעיונות והגשמתם. אם יש בי רעיון לשיתוף, ליחד, לזוגיות, אך בפועל אני לא באמת עושה עם זה משהו...ובכל זאת לא מבין למה אין תוצאות... מה זה אומר? יכול להיות שאני מצהיר מול כל הסובבים אותי שאני מחוייב ומאד רוצה בזוגיות, ובעצם מסתתרת שם מחויבות אחרת, היושבת ברקע ומספרת לי סיפורים לפני השינה כמו: זוגיות = מעמסה. זוגיות= חוסר חופש והגשמה אישית.
מהות האדם ליצור שינוי דרך תובנות; בואו נבחן באותנטיות עם עצמנו האם אני מוכן לשנות פעולות שלי הנובעות מתוך יצרים של כיבוש, שליטה, תלות, רצון להוכיח, לפעולות שאני עושה מתוך ערכים, כמו: סבלנות, שיתוף, חמלה, קבלה ונתינה, הקשבה. יצירת ביחד מתוך שינוי.
אח, קונספציות. איך שהן יושבות לנו בראש.
עצירה והתבוננות פנימית מאפשרות זיהויין של תפיסות עולם אשר מונעות ממני להתקדם. זהו הצעד הראשון לשחרור האחיזה בקיבעון וביציאה "ממרחב הנוחות" שלא אחת הוא, למעשה "מרחב ההיתקעות".
בחירה לשנות תבניות חשיבה
אז כיצד ייתכן שאני רוצה זוגיות בכל איבריי, עושה מדיטציות זימון, פסטיבלים וסדנאות אהבה ותקשורת...ואז בבר השכונתי הכל נראה לי חסר משמעות..? אולי תקועה בראשי קונספציה שבברים לא מכירים גברים רציניים ונשים איכותיות?
ואולי בכלל, הכל זה עניין של בחירה. בחירה לבנות קונספציה אחרת. לשנות את תבניות החשיבה המוכרות. ייתכן שאם התפיסה שתשב לנו בראש תעביר לתת מודע שלנו מסר: זוגיות= העצמה הדדית, חלק מהפחדים וההגנות שבתוכנו יאבדו מכוחם.
חופש מחשבה וחופש עשייה
פריצת הגבולות והיכולת לחולל שינוי בחיי טמונה ביכולת שלי להיות בגמישות מחשבתית...
לכל אחד מאיתנו הגבולות שלו. השאלה היא האם זה מקדם אותי במציאת הפרטנר המיועד לי לזוגיות מאושרת, לחיים משותפים. ובמידה ועד היום ניהלו אותי דפוסי התנהגות או קונספציות שישבו שם במאגר המחשבות וזה לא קידם את הזוגיות בחיי, הגיע זמן ליצור שינוי על מנת שיהיה שינוי לא?!
זוהי הזמנה ליצירת זוגיות מגוונת, עטופה באהבה, עטופה בהקשבה איכותית היוצרת איזון בין קבלה ונתינה.
כולנו עולם אחד, מושפעים ומשפיעים על כל היקום, ולכל אחד עולמו האישי ורצון להגשים את ייעודו, להצליח, להרוויח, לאהוב ולהרגיש נאהב. הבחירה היא בפוטנציאל מתאים. גבר או אישה אשר לידם אני מרגיש טבעי. בבית. בלי מאמץ מיותר וכמובן באופן הדדי. משם הכל אפשרי.
אם זה לא פשוט זה פשוט לא זה.